Little serving & Fake boyfriend

פרק 5

התקדמתי לכיוון הקפיטריה כדי לקנות לתומאס משהו לאכול. הוא פשוט מעצבן! יש לו יופי מהמם אך אופי מחורבן. אני לא מבינה מה כולן מוצאות בו חוץ מהיופי שלו. אבל טוב, הוא לא מראה לכל אחד את האופי האמיתי שלו, זאת אומרת הוא נותן לכולם רושם שהוא נחמד אבל כשמכירים אותו לעומק, מגלים חרא של בן אדם.

אבל מה אני אעשה, מה שעומד לקרות מעכשיו יהיה תוצאה של המעשים שלי. הוא הסכים לעזור לי ואני מחזירה לו על כך טובה. אבל ברצינות? להיות משרתת?! הוא פשוט נפל על השכל, אבל אין לי ברירה ואני צריכה לשתוק ולהגיד תודה שהוא הסכים להתחזות לחבר שלי כי זה בכלל לא מובן מאליו.

הגעתי לקפיטריה וניגשתי למוכרת שהייתה שם. היא נראתה בשנות השלושים לחייה, רזה וגבוהה. ״שלום, במה אוכל לעזור?״ שאלה. ״אהה...״ התלבטתי במה לבחור. איך אני אמורה לנחש מה לעזאזל הוא אוהב?! ״טוב, אני רוצה שקשוקה, בבקשה.״ בסוף החלטתי ובמקרה והוא לא יאהב, אז הוא פשוט יכול לקפוץ לי.

״כן כבר מוכן. את רוצה להוסיף חריף?״ היא הפנתה אליי את מבטה לשנייה לפני שחזרה להביט במחבת של השקשוקה. ״כן, אני אשמח.״ חיכיתי כמה דקות עד שהיא הביאה לי את הבאגט עם השקשוקה. ״זה עולה 10 שקלים, בבקשה.״ הוצאתי את הכסף שתומאס הביא לי ושילמתי לה. היא נתנה לי את השקשוקה והלכה לכיוון הקופה להביא לי את העודף. ״בבקשה, בתיאבון.״ חייכה אליי. ״תודה רבה.״ חייכתי גם ויצאתי לכיוון הכיתה של תומאס.

חיפשתי בערך בכל מקום ולא מצאתי את הכיתה שלו. איפה היא לעזאזל?! ״צריכה עזרה?״ פתאום שמעתי קול קורא לי. הסתובבתי לאחור וראיתי בחור בלונדיני גבוה שרירי אך פחות שרירי מתומאס.

״כן, אני מחפשת את י"ב6. אתה יודע איפה הכיתה נמצאת?״ שאלתי אותו. ״כן אני יודע איפה היא.״ אמר. יופי זה אומר שלא אצטרך לראות את תומאס.

״מעולה! אני צריכה שתביא את האוכל והעודף לתומאס מאורן.״ דחפתי לו את האוכל לידיים. ״אני פשוט צריכה ללכת לכיתה שלי, אז תיתן לו את זה. תודה, ביי.״ אמרתי והתחלתי ללכת משם. ״רגע, מה את עושה?״ שאל, אבל אני לא הספקתי לענות כי כבר יצאתי מאזור בריצה חזרה לכיתה שלי. אני מקווה שהוא יביא לו את האוכל, כי אין לי עצבים לחפירות שלו עכשיו.

הגעתי לכיתה שלי ונכנסתי אליה. ״היי אלינור, לאן נעלמת? חיפשנו אותך בכל מקום.״ שמעתי את ליאור אומרת לי. הסתובבתי אליה וראיתי אותה עם אבישג. ״אני הייתי צריכה לדבר עם תומאס.״ אמרתי להן. התקדמנו למקומות שלנו והתיישבנו.

״קרה משהו? כי יצאת בריצה איתו מהקפיטריה. רבתם או משהו כזה?״ אבישג שאלה והסתכלה אליי במבט תוהה וראיתי בעיינה דאגה. ״ל-לא קרה כלום! זאת אומרת הכל בסדר.״ התחלתי ממש להילחץ. ״סתם רציתי לדבר איתו. זה הכל.״ אמרתי להן יותר רגועה והן הסתכלו עליי בהבנה. ״אה, אוקיי אז הכל בסדר?״ שאלה אותי ליאור. ״כן. הכל בסדר.״ השבתי וחייכתי חיוך.

ככה עבר לו היום ולא שמעתי יותר מתומאס. פגשתי את נועה ליד הכיתה שלה והתקדמנו לכיוון היציאה. ״את יודעת, שמעתי שדיברת עם תומאס.״ נועה אמרה לי והביטה בי. ״כן, דיברתי איתו.״ עניתי. ״נו, אז מה בסוף?״ שאלה והביטה בי תוהה. ״הוא הסכים לעזור לי.״ אמרתי לה. ״מה? הוא פשוט הסכים לעזור לך?״ נועה שאלה אותי מבולבלת. ״לא.. הוא ביקש משהו בתמורה.״ המשכנו ללכת. ״מה? מה זאת אומרת?״ שאלה אותי ושמעו דאגה בקולה.

״הוא ביקש שאהיה המשרתת שלו.״ השפלתי את מבטי לריצפה. ״הוא ביקש מה?!״ צעקה ואני לא הספקתי לענות כי כמו תמיד הוא חייב לקטוע כל שיחה. ״אלינור! חכי רגע!״ תומאס צעק. מה הוא רוצה עכשיו?? ״מה?״ שאלתי עצבנית.

״וואו, תרגיעי טונים, אל תצעקי עליי.״ אמר לי. הוא פשוט חוצפן. הרגשתי שכל העצבים שלי עולים שוב. ״בוא אני אבהיר לך משהו,״ אמרתי והתקדמתי אליו. ״אם אני רוצה לצעוק, אז אני אצעק. אם אני רוצה לעשות כל דבר, אז אני אעשה אותו. אף אחד לא יגיד לי מה לעשות.״ הרגשתי פתאום הרבה ביטחון אז הוספתי את זה. שמתי לב שכבר הייתי ממש קרובה אליו.

הוא התחיל לצחוק שוב והתקרב אלי עד שכמעט לא נשאר בינינו מקום. ״נראה שאת לא מבינה משהו,״ הוא אמר לי והדגיש את המילה את בפרצוף רציני ומפחיד. יותר מדי מפחיד. ״אני זה שקובע פה את החוקים. אני האדון שלך כשאנחנו לבד וכשיש אנשים אני החבר שלך. כך או כך, את לא יכולה לעשות מה שבא לך בלי רשותי.״ בלעתי את רוקי לאט. הוא ממש מפחיד אותי ובנוסף לכל, הוא חוצפן ושתלטן.

״את לא רוצה שיגלו את השקר שלך ואז תאבדי את כל החברות שלך, נכון?״ שאל עדיין כשהוא עומד ממש קרוב. לעזאזל הוא צודק. ״אז פשוט תעשי מה שאומר לך, ושנינו נהיה מרוצים. מובן?״ שאל כשאני כבר מרגישה את הנשימות שלו עליי. הלב שלי דופק כמו משוגע עכשיו. מה עובר עליו?? ״שאלתי אותך משהו, תעני.״ פקד עליי וקפצתי מרוב פחד. ״כ-כ-כן, מובן.״ גמגמתי בקול רועד. ״יופי, תפגשי אותי מחר בכניסה לבית הספר. אחכה לך שם.״ הוסיף והלך.

מה לעזאזל זה היה?? הוא פשוט השאיר אותי משותקת. ״אלינור, אלינור! תעני לי! הכל בסדר?!״ שמעתי את נועה ויצאתי מהשוק שנכנסתי אליו. ״כ-כן, הכל בסדר.״ אמרתי עדיין רועדת. ״אלינור, לאן את הולכת?״ שמעתי את נועה שואלת בדאגה, אך לא עניתי כי כבר רצתי מהר הביתה.