Little serving & Fake boyfriend

פרק 45

שיט. היו הרבה מלמולים באזור, אך לא שמעתי כלום. אני לא הקשבתי כי הייתי מרוכז בצרחות של אלינור. שמעתי אותה צורחת, הם עושים לה משהו. "היי, היי," שמעתי את רועי אומר ומנער אותי. "תומאס תתאפס על עצמך." הוסיף והמשיך לנער כדי לגרום לי להגיב.

"א-אלינור," התחלתי לומר. "תמצאו לי אותה. לכו בעקבות הרעש." הצלחתי לומר ברור ולהתאפס. הם הנהנו ויצאנו לדרך. עברתי בית בית שמקור הרעש הגיע מכיוונו. לבסוף, לאחר מאמצים רבים, מצאתי. הלכתי אחורה כדי לקחת תנופה, רצתי לכיוון הדלת, והעפתי את רגלי עליה.

*נקודת המבט של אלינור*

"תעזבו אותי!" ניסיתי להשתחרר מהם אך לא הצלחתי לאחר שניסו להשכיב אותי על מיטה לא נוחה. לפתע אחד מהם קרע לי את החולצה. הוא פאקינג קרע לי את החולצה עכשיו? "אמא!" צעקתי פתאום מפני שרעש גדול הושמע. הדלת נפתחה ועפה ממקומה. הסתכלתי וראיתי את תומאס. שוב הוא הגיע בזמן.

*נקודת המבט של תומאס*

בעטתי בדלת וגרמתי לה להיפתח ולעוף ממקומה. ראיין, רועי, לוקאס ואביאל הגיעו אליי ונכנסנו. כל המבטים הופנו אלינו וראיתי את אלינור בלי חולצה עם מבט מפוחד. היא לקחה את החולצה שלה וכיסתה את החלק החשוף.

הרגשתי את הזעם שלי מתגבר והעצבים עולים. ישר כשנכנסתי התנפלתי על הראשון שראיתי. כך גם ראיין, לוקאס, רועי ואביאל. התחילה קטטה, האנשים שהיו שם התחילו לתקוף אותנו, ואנחנו החזרנו חזרה.

לפתע הדלת נפתחה וג'ייק עמד בפתח. הוא גרם להם לעצור, וכך גם לנו. "שלום תומאס." אמר. רציתי להרוג אותו. רציתי לרצוח אותו כאן ועכשיו. "מה אתה רוצה?" שאלתי בכעס. "1,000,000 דולר. תביא לי את הכסף, ואני אשחרר את הילדה." דרש. לא חשבתי בכלל. רק רציתי אותה איתי שוב.

"אני אביא לך. עכשיו תן לי לקחת אותה." ביקשתי. "אני רוצה את הכסף עכשיו." התעלם מבקשתי ודרש. "תן לי יום ושעה. אני אגיע עם הכסף." ביקשתי. "אין בעיה. אבל," החל לומר בנימה מזהירה והתקרב אליי. "אם אני אגלה שעבדת עליי, אני נשבע הילדה הזאת לא תזכה לחיות. אני אהרוג אותה בלי למצמץ." איים ואני הנהנתי. אין מצב שאני נותן לו להתקרב אליה.

"מחר. תגיע בשעה שש בערב. אני אחכה לך בכניסה לרחוב הזה." אמר. הנהנתי ורשמתי לעצמי את הפרטים בזיכרון. ג'ייק סימן לאנשיו לצאת מהחדר ואותו הדבר עשיתי לשלי. נשארתי לבד עם אלינור בחדר.

פשטתי את חולצתי והושטתי לה. "קחי," אמרתי חה והיא לקחה. "הם נגעו בך?" שאלתי חושש. "כמעט, הגעת בזמן." ענתה בשקט ולבשה את החולצה. "אני מצטער." אמרתי. היא הביטה מבולבלת. "על מה? אתה לא אשם." שאלה. "עדיין. בואי נלך מפה." השבתי לה והיא קמה איתי מהמיטה הלא נוחה הזו.

"תודה שבאת." אמרה לאחר שתיקה ארוכה. "ברור, בשבילך הכל." עניתי לה וחיבקתי אותה. לעזאזל, איך נתתי לה ללכת לבד? איך לא חשדתי שאמרו בכריזה שהיא צריכה לאסוף את דבריה ולרדת? איך?

התנערתי מהמחשבות שלי והוצאתי את אלינור מהחדר הנוראי הזה וניגשתי לרכב בו כולם חיכו לי. "חזרתם, יופי אפשר לזוז." לוקאס אמר ונכנסנו לרכב. התיישבנו במושב האחורי, מאחוריי אביאל ולוקאס, שישבו מאחורי ראיין ורועי. "כן, רועי סע." ציוויתי עליו והוא התחיל בנסיעה.

"תומאס, איפה להוריד אותך?" רועי שאל אותי לאחר שהתקרבנו לביתי. "בבית." עניתי לו. "אלינור את יורדת איתו?" שאל ופנה אל אלינור. אלינור הנהנה ורועי עצר ליד ביתי. יצאנו מהרכב וניגשתי לפתוח את הדלת.

נכנסנו הביתה ולקחתי אותה לחדר שלי. "את רוצה לנוח?" שאלתי אותה. "כן, אבל לפני זה יש לי בקשה." ענתה. "מה?" שאלתי. "הוא אמר שאבא שלי חייב לו כסף. אני לא יודעת עם זה נכון, כי לא סיפרו לי ואין לי איך לבדוק את זה." השיבה לי.

הבנתי מה היא רוצה שאעשה. "את רוצה שאבדוק את זה?" שאלתי אותה והיא הנהנה. "אני אלך עכשיו, או שאת רוצה שאשאר?" שאלתי. "תישאר. תבדוק מחר." ענתה. היא לקחה בגדים מהארון שלי ונכנסה להתקלח. בינתיים החלפתי גם אני בגדים, ולאחר שיצאה נשכבה במיטה. נשכבתי לידה וחיבקתי אותה. לאחר כמה דקות היא נרדמה.

*נקודת המבט של אלינור*

פקחתי את עיניי בבהלה. הראש שלי כאב והזעתי כמו מטורפת. היה לי את הסיוט נוראי. למרות שלא נאנסתי, עדיין זה רודף אותי, המחשבה שזה יכול היה לקרות. הסתובבתי הצידה ולמזלי ראיתי את תומאס ישן לידי. הוא לא נעלם, הוא נשאר כפי שביקשתי ממנו.

הסתובבתי לצד, כך שהייתי עם גבי אל תומאס. "אלינור?" שמעתי אותו קורא לי. עצמתי חזק את עיניי, רציתי רק לישון. "אלינור? מה קרה?" תומאס קרא שוב. לאחר ששאל, הדמעות התחילו לרדת. למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה?

"היי, אלינור... אל תבכי." תומאס אמר, משך אותי בעדינות אליו, וחיבק אותי חזק. הנחתי את ראשי על החזה שלו, ובכיתי. "ששש... די..." ניסה להרגיע אותי, לבסוף לאחר שכבר לא נשאר לי יותר כוח, נרדמתי. מקווה לקום למחרת הרבה יותר טוב.