'אני אוהב אותך' המשפט הזה עדיין מהדהד לי בראש. הלב שלי דופק כמו משוגע. "א-אתה אוהב.. אותי?" שאלתי מגמגמת. אין מצב שבעולם, אני בטח מדמיינת. תומאס המשיך לחייך כמו מטומטם.
"לא." הוא גיחך. רגע, מה? הוא אמר את זה סתם? הוא שיקר לי? הרגשתי שהדמעות עומדות להתפרץ. לא רציתי לבכות מולו, אז ניסיתי לשמור אותם בפנים. הסתכלתי מסביב, רק כדי לא להסתכל עליו. שמתי לב שכל מי שהיה באזור שלנו, נעלם כלא היה. גם ליאור ואבישג לא כאן. איזה מזל.
"אם לא, א-אז למה אמרת את זה?" ניסיתי להרגיע את הקול שלי שרעד. לא רציתי שידע שמה שאמר השפיע עליי. "איי, אלינור, אלינור. את כל כך תמימה. את חייבת להספיק להאמין לכל מילה שאומרים לך, זאת גם הסיבה שהאמנת לשטויות שמייק אמר לך. בסופו של דבר, אנשים יאכילו אותך בשקרים ולאט לאט יפגעו בך יותר, עד שתקרסי." אמר והתקדם לכיווני.
למה הוא מתכוון? "אבל עזבי את זה, זה לא משנה עכשיו," לא משנה? הוא צוחק עליי? "מה קרה, האמנת לי? את אמורה לדעת שיש יש דברים שאני לא רציני בהם, חוץ במקרים מסוימים שבהם אפשר להבין שאני רציני. אבל בדברים שלויים כמו זה, אני לא." שאל והוסיף.
אז כל מה שאמר לי עד עכשיו היה שקר? אוף, לעזאזל. הוא כל כך מטומטם. אני שונאת אותו. הרגשתי כל כך מטומטמת, שאני אף פעם לא לומדת. "אבל גם אם כן האמנת, לא התכ-" אמר, אך קטעתי אותו באמצע. היד שלי עפה לכיוון הלחי שלו, והוצאתי עליה את כל העצבים שלי. הוא עף אחורה והחזיק את הלחי שהייתה אדומה.
הוא היה המום ממה שעשיתי. הוא ממש לא ציפה לכך. "לא האמנתי לך. אתה פשוט חתיכת אגואיסט מטומטם. אני שונאת אותך!" צעקתי עליו וברחתי משם. איזה בולשיט, אני כל כך האמנתי לו. חשבתי שהוא באמת התכוון למה שאמר. לעזאזל איתו ועם הרגשות שלי כלפיו, הלוואי ולא הייתי מפתחת אליו רגשות.
רצתי לכיוון היציאה מבית הספר. לא היה לי אכפת שאני מבריזה, רק רציתי להגיע הביתה. איזה מזל שהתיק שלי נמצא איתי כרגע, אני יכולה לצאת בלי להראות את הפרצוף שלי בכיתה. השער פתוח, יופי. יצאתי ממנו וניסיתי להחזיק את הדמעות שלי כל הדרך הביתה, למרות שאני בטוחה שכמה דמעות כבר יצאו.
הגעתי מהר הביתה ופתחתי את הדלת בהיסטריה. נכנסתי וסגרתי את הדלת, עליתי לחדרי ונשכבתי על המיטה. עכשיו שחררתי את כל הדמעות שאגרתי בתוכי. בכיתי לכרית בהיסטריה, עד שכבר הראייה שלי היטשטשה. כעסתי על תומאס ועל השטויות שלו, ובעיקר כעסתי על עצמי, שנתתי לעצמי ליפול בשקרים שלו.
הטלפון שלי צלצל ובדקתי מי זה. אבישג התקשרה אליי, לפני כמה דקות ליאור התקשרה ולפניה נועה. לא רציתי לדבר עם אף אחד, אז כיביתי את הטלפון והמשכתי לבכות לכרית. ולאט, לאט נרדמתי.
YOU ARE READING
Little serving & Fake boyfriend
Romance"אוקיי... אתה מבין?" הסתכלתי עליו במבוכה. "אהה." הוא ענה. "אז תעזור לי?" אני מקווה שהוא לא יצחק עליי. "כן, אני אעשה את זה," הוא עצר לרגע והסתכל עליי בחיוך ממזרי. "אבל אני רוצה משהו בתמורה לכך." "מה?.. מה זאת אומרת משהו בתמורה?" שאלתי אותו בחשש והוא...
