האקרית

פרק 60

לוגן

אני לא חושב שראיתי את אליסה בחיים ככל כך נסערת. היא גילת משהו חשוב. אני מרגיש את זה והיא סומכת עליי מספיק כדי לספר לי כי היא לקחה את כל הדברים שהיו שם איתה והשאירה את הקופסה ריקה. הדם מתחיל לזרום בעורקיי והשאלה היחידה שרצה במוחי זה את מי אני אצטרך להרוג. מי שגרם לך ככה להיות נסערת ימות עוד היום. אני מסמן לאנדרו להביא לי את הרכב. אני מחבק אותה קרוב אליי, מנשק אותה על ראשה, נותן לה את הביטחון שהיא צריכה ממני כרגע, ולמרות שהסקרנות בוערת בי, אני לא לוחץ עליה, היא תספר לי בבית. אנדרו מסמן לי שהרכב בחוץ ואני מוביל את אליסיה החוצה לכיוון הרכב, אני פותח לה את הדלת ליד הנהג, היא נכנסת ואני סוגר את הדלת ונכנס לרכב למושב הנהג ומתחיל בנסיעה, אני מניח את היד שלי על הירך שלה כשהיא מביטה בחלון במבט חלול, המחשבות שלה לקחו אותה מאות קילומטרים מכאן.
איך שמאט נשבר וסיפר לי איפה הוא החביא את השרשרת שלחתי את אנדרו להביא לי אותה. כשאנדרו מצא אותה והביא לי אותה ידעתי מיד שזה לא תליון רגיל, וגם הייתה לי הרגשה שאליסיה לא יודעת, וצדקתי, היא הייתה בהלם. מעניין מה היה כל כך חשוב שההורים שלה רכשו את הכספת הזאת שעולה לא מעט כסף. זה חייב להיות משהו רציני. אני לוחץ על דוושת הגז, מזגזג בין המכוניות. הסקרנות הורגת אותי.
אנחנו נכנסים לאחוזה ועולים ישר לחדר שלנו. אליסיה מתיישבת על המיטה. "לוגן נראה לי הכי טוב שתקרא את המכתב גם אתה." היא אומרת לי ומוציאה מהתיק מכתב. אני לוקח אותו מידיה.

אוהבת, אמא. אני מסיים לקרוא בהלם. אני חושב שבחיים לא הצליחו להפתיע אותי בצורה כזאת. אליסיה היא לוסי קול ביתו של פקינג ראש העיר, ארתור. אלוהים אדירים. אני מכיר אותו כמו את כף היד שלי, הוא מושחת כמו שד. הוא השטן בעצמו. הוא יעשה הכל בשביל כסף, אני בעצמי משלם לו מלא כספים ומממן את הקמפיין שלו לראשות העיר. אני חייב אותו בשלטון בזכותו המשטרה מעלימה עין מדילרים שלי שמוכרים סמים ברחובות ומכל העסקים הלא חוקיים שלי, בזכות זה אני אדם עשיר מאוד. אני יודע שהוא גבר מתעלל, וגם אישתו השנייה נעלמה באורך פלא לפני כמה שנים. פאק. אליסיה היא הבת שלו. אני ממש לא מתכוון להרוג אותו, כי להרוג אותו אומר שאני הורג את כל העסקים שלי.
"אליסיה אני הולך להיות גלוי איתך עכשיו. את סמכת עליי ואני הולך לסמוך עלייך."
"אוקיי." היא עונה.
"אני אתחיל מהשורה התחתונה. אני לא יכול להרוג אותו כי-"
"אני לא רוצה שהוא ימות." היא קוטעת אותי, ואני כבר נרגע.
"אוקיי, אז מה את רוצה?"
"לדבר איתו."
"מה יש לך להגיד לו?"
"זה ביני לבינו."
"אליסיה הוא גבר מסוכן, את ממש לא הולכת להיפגש איתו לבד."
"אל תזלזל בי. הנזק שאני יכולה לעשות לו יותר גרוע ממוות בעינויים."
"אני בטוח, התכוונתי שאני לא רוצה אותו קרוב אלייך."
"לוגן תארגן לי את הפגישה הזאת."
"על גופתי המתה את הולכת אליו לבד."
"זה אבא שלי ואני רוצה לדבר איתו."
"אל תבלבלי לי את המוח 'זה אבא שלי', הוא לא אבא שלך, הוא מסוגל לדפוק לך כדור בראש על המקום. את לא הולכת בלעדיי."
"אמרת שהוא גבר מסוכן, אתה לא מפחד ממנו?" היא שואלת ואני מבין מה היא מנסה לעשות וזה לא ילך לה, אני לא יכול להרוג אותו.
"את בכוונה מנסה להדליק אותי? העיר הזאת שייכת לי, אני המלך של ניו יורק, שום דבר לא קורה כאן בלי אישור שלי. ארתור ירעד לידי. לכן אני רוצה להיות לידך שאת מדברת איתו. הוא לא יעז לענות לך אפילו."
"הוא מהפוליטיקאים המושחתים שאתה משלם להם כסף להעלים עין מהדברים שאתה עושה?"
"כן."
"נחמד לדעת שאתה עושה עסקים עם אבא שלי, הוא בטח ישמח מהשידוך שלנו."
"אני שמח שהחלטת להרים מופע סטנדאפ."
"גם לך זה טוב לרזומה. אני כבר לא סתם מישהי בלי מעמד ומשפחה. אני הבת של ראש העיר."
"אליסיה מספיק עם המרמור, זה לא מתאים לך."
"אני אתמרמר כמה שאני רוצה."
"אני בכלל לא בטוח שזה רעיון כל כך טוב להיחשף מולו. מה את צריכה את זה?"
"צריכה את מה?"
"שהוא ידע."
"מה הוא מסוגל לעשות? אמרת בעצמך שהוא רועד ממך, כל עוד אנחנו יוצאים אני בטוחה, וגם אם נפרד. אתה תרצח אותי לפניו. אז אני מוכנה לקחת את הסיכון."
"כשאת ממורמרת את מדברת שטויות בכמויות."
"לא מציעה לך לפתוח, גם אתה חזית מולי."
"אני אוהב שאת מאיימת עליי, זה מחרמן אותי בטירוף."
"אני מציעה לך לא לתת לי להתקרב למחשב בשעה הקרובה כי אז אתה לא תצטרך לדאוג לעסקים שלך, כי לא יהיו לך כאלה." היא מאיימת. פאק הזין כבר עומד לי. זה שהיא לא מפחדת מנני מדליק אותי בטירוף. אני מצמצם את המרחק בנינו ותופס אותה.
"נראה לי אני צריך להוריד אותך למרתף שלי, לעשות לך סדרת חינוך. אחרי כמה ימים שם, את תהיה צייתנית." אני אומר לה ורואה את עיניה מצטמצמות מעט. היא עצבנית. "את תהיה ארנבונת קטנה וצייתנית."
"ניסית את זה, זה לא עבד לך."
"נכון אבל עכשיו גילית את נקודת החולשה שלך. בשנייה אחת את תעשי כל מה שאני מבקש."
"ואני יודעת את נקודת החולשה שלך."
"אין לי כאילו." אני מגחך.
"המזארטי שלך כזאת יפה, חבל שאקח אותה לסיבוב קטן, אתה יודע אני עדיין לא יודעת לנהוג אני עלולה לעשות איתה תאונה."
"את לא תעיזי."
"הדברים שאני אעז לעשות ידהימו אותך." היא אומרת ומטיילת עם היד שלה על החזה שלי.
"את בטוחה שאת רוצה לפתוח מולי חזית?"
"החזית הזאת כבר נפתחה והיא בוערת, עולה בלהבות."
"ואני אוהב את האש שהיא יוצרת." אני אומר לה ומנסה לנשק אותה היא לא מאפשרת לי.
"לוגן אני רוצה להיפגש איתו."
"בסדר, אני אארגן לנו פגישה." אני אומר והיא מנשקת אותי. סוף סוף השפתיים האלו, שאני מכור אליהן, הטעם שלה שהפך להיות הסם הפרטי שלי. אני מוריד ממנה את החולצה, ומפשיט אותה במהירות. הארנבות הקטנה הזאת תגרום לי לבעיות רציניות אבל זה לא פקינג אכפת לי. כל מה שמעניין אותי עכשיו זה להיות בתוכה ולהישרף מהחום שלה.