האקרית

פרק 37

אליסה

אני לא מאמינה איך הכל הדרדר ככה. רק לפני כמה שעות הוא אמר לי שהוא סומך עליי כי הצלתי לו את החיים, ועכשיו הוא אפילו לא רוצה לשמוע אותי. עצוב לי מאוד. אני לא אדבר עם ליאו בחיים, איך הוא מכר אותי בשביל בקבוק אלכוהול, עיצבן בכוונה את לוגן, כדי לקחת בקבוק שתייה חריפה ולברוח לחדר שלו. אני מתעצבנת והולכת לכיוון החדרים כשהדלת הראשית נפתחת. אני נעצרת.
"היי." זה טוני עם מזוודות שלנו. הוא מכניס אותם למבואה בעזרת שני גברים שעוזבים מיד. הוא מרים את התיק שלי ועוד תיק אחד והולך לכיוון החדרים, אני הולכת אחריו שהוא פותח את אחד הדלתות ונכנס. אני עומדת במפתן הדלת שהוא מניח את המזוודות על הריצפה.
"איפה מר אוונס?" הוא שואל אותי.
"אין לי מושג."
"לא ראיתי שהוא יצא מהבית." הוא אומר.
"הוא לא, הוא באחד החדרים."
"אה הבנתי. הוא בטח בחדר כושר או במשרד שלו." אומר טוני. עוד אפשרות שהוא בחדר של ליאו כדי לרצוח אותו. טוני חוזר למבואה ומכניס ליאו את התיק שלו. ונכנס לחדר נוסף, כשהוא פותח את הדלת אני שומעת רעשים של חבטות. אני מזיזה את עצמי מהמקום שבו עמדתי ומתקרבת למפתן הדלת.
לוגן עומד שם עם כפופת מול שק אגרוף שמתנדנד מצד לצד והוא מקשיב לטוני.
"משוחרר," הוא אומר לו. טוני מתקרב לדלת, אני מפנה לו את הדרך. ומסתכלת על לוגן, הוא לא מסתכל עליי וממשיך להכות את השק אגרוף המסכן. אני נשענת על הקיר ומביטה בו. הוא הוריד את החולצה שלבש, אני רואה אותה זרוקה על הרצפה ולידה יש חגורה. הוא נשאר רק במכנסיים מחויטים. הגוף שלו מנופך ממאמץ והוא נראה אלוהי. הזיעה שהצטברה על העור שלו מנצנצת עם כל אגרוף שהוא משחרר, זה נראה כמו פילטר באפליקציה, הוא כל כך יפה שזה כואב. אני כל כך רוצה אותו לעצמי, רוצה שהוא יאהב אותי. איזה חלומות מטומטמים! אני מטומטמת, למה לו לרצות אותי? הוא יכול להשיג בחורות שוות אני לא מדברת מבחינה חיצונית, אלא בעלות מעמד עם כסף, עם משפחה. מה הוא צריך בחורה שרוטה כמוני בלי מעמד, בלי משפחה, עם דירה שכורה?
טיפשה זה מה שאני.
אני בולעת את הרוק בפי וממצמצת מהר את הדמעות שבעיניי. מהר מאוד המירמור משתלט עליי ואני הולכת לחדרו של ליאו. הוא ישלם על זה. אני פותחת את הדלת בלי לדפוק. החדר ענק כמובן, ליאו יושב על הספה הטלוויזיה דלוקה והוא לוגם מהבקבוק.
"אהה אליסה," הוא אומר בחיוך של שיכור, "תודה שעזרת לי לקחת את הבקבוק רוצה שאני אחלוק איתך?" הוא אומר ומושיט לי את הבקבוק.
"אני לא עזרת לך, אתה מכרת אותי." אני אומרת לו בעצבים.
"אל תכעסי עליי."
"אמרתי לך כבר בפעם הקודמת, אל  תכניס אותי למשחקיי כוחות ביניכם!"
"לא התכוונתי."
"ועודך התכוונת, לפחות אל תשקר, ניסת להעביר את האש ממך ומכרת אותי."
"אל תהיה דרמתית, לוגן יודע שלא קרה כלום."
"הוא ממש לא יודע את זה. הוא לא מדבר איתי בגללך." אני אומרת לו. הוא שותה מהבקבוק.
"אם לוגן היה חושב שיש בינינו משהו הוא היה רוצח אותי כבר."
"הוא לא היה רוצח אותך, תפסיק לדבר שטויות."
"זה יעבור לו, בואי תשתי איתי ותראי שזה יעבור גם לך. זה משקה פלאים הוא מעביר הכל."
"לא תודה." אני אומרת אפילו לא יכולה לכעוס עליו יותר מידי הוא שיכור ואני אוהבת אותו כמו אח. "שתייה זה לא הפתרון."
"אל תתחילי איתי גם את."
"אני לא מטיפה לך מוסר, כי אני באמת האחרונה שיכולה לעשות את זה, אבל שתייה זה לא הפתרון."
"אוקיי קיבלתי."
"תדבר עם לוגן, הוא אח שלך, כל מה שהוא עושה זה לטובתך."
"בולשיט." הוא אומר ולוגם שוב מהבקבוק
"אני סומכת עליו." אני מתעקשת.
"את תגלי בהמשך שזאת טעות גדולה." הוא אומר לי ואני ממש מקווה שהוא טועה.
"אתה סתם אומר את זה כי אתה פגוע ממנו, אתה יודע שאתה יכול לסמוך עליו. דם יותר סמיך ממים."
"נכון, אבל זה תופס רק לגבי, למה את חושבת שזה גם תופס לגבייך?" הוא אומר. פאק הוא צודק. לא אכפת לו ממני. כבר הגעתי למסקנה הזאת לבד.
"אני יודעת שלא אכפת לו ממני ברמה הזאת." אני אומרת ומרגישה את הלב שלי נשרף בלהבות. "התכוונתי שאני סומכת עליו, כשיגע הרגע שאני אסיים את עבודתי הוא ישחרר אותי, עד אז הוא לא יפגע בי."
"אם את אומרת." הוא אומר. ואני יוצאת מהחדר, ונכנסת לחדר שטוני הניח את המזוודה שלי. מטומטמת! הדברים של ליאו מחלחלים אליי. איך התאהבתי בלוגן? אני פשוט מטומטמת. הוא לא יאהב אותי בחיים, הוא עכשיו חושק בי כי אני צעצוע חדש בשבילו, גם עשיתי לו את המוות בהתחלה, היה לו אתגר, אבל משהשיג את מבקשו ממני, זמני מוגבל. אני פתאום מרגישה שיש מעל ראשי שעון חול והזמן שלי עומד להיגמר, עם לא נגמר כבר בגלל התעלול של ליאו.
אם זאת אני לא מצטערת שדרכנו הצטלבו, אני מרגישה שהוא נתן לי את המתנה הכי גדולה שקיבלתי, וזה הרצון לחיות. אני כבר לא מחכה לרגע הזה שאני אמות. אני רוצה להסתובב בעולם, לחוות לראות. לוגן כאילו הוריד לי משקפי שמש מהעיניים ועכשיו לא הכל צבעים דהויים, התחלתי לראות צבעים בהירים. כיף לי להתעורר בבוקר ובעיקר כיף לי לראות אותו, להתנצח איתו, ולשכב איתו, אבל אני אתגבר על זה. הלב יכאב בהתחלה, אבל אני מאמינה שככל שהזמן יעבור אני אשכח אותו. המחשבה על זה ליטרלי כואב לי הלב ואני צריכה לשפשף את אזור בית החזה.
מקלחת תעזור לי. מקלחת טובה תעזור לי לראות דברים אחרת. אני פותחת את התיק ומניחה בגדים נקיים על המיטה ונכנסת למקלחת. כשאני יוצאת עטופה במגבת לוגן נכנס לחדר, הוא מתעלם מקיומי מוריד את מכנסיו ונכנס מתחת לטוש. אני מרגישה את הסכין בליבי מסתובבת. הוא כועס עליי. אני מחליטה לא לוותר על הקשר בינינו ולנסות לגרום לו להבין שהוא צריך אותי כמו שאני צריכה אותו. אני מורידה את המגבת ונכנסת למקלחת איתו. שתי ידיו מונחות על הקיר והטוש  משפריץ מים על גופו. אני נכנסת בין ידיו ומתחילה ללטף לו את החזה, העיניים שלו עצומות, אני מתחילה לרדת למטה לכיוון איברו, אני מגיע אליו ופעם ראשונה אוחזת בו, עיניו נפתחות ושורפות אותי, הוא מתחיל להתקשות בידיי אני ממשיכה ללטף אותו עד שלוגן מרים אותי. וטורף את הפה שלי הלשון שלו חודרת לפי ואיברו חודר לגופי, אני פולטת גניחה שנבלמת בפלישה שלו, ידיו אוחזות בישבני.