חוקי הדם - חוקי המבצר

פרק שניים עשר ~ לא עוד 🔞

אזהרת קריאה
בפרק זה תכנים מיניים שלא מתאים לקוראים צעירים 🔞
אם אתם מתחת לגיל שמונה עשרה או בעלי לב חלש בבקשה חפשו סיפור אחר בוואטפד שמתאים לכם.
אף אחד לא מכריח אתכם להמשיך לקרוא.

~ רן ~ 

  "ארון בבקשה הירגע, גם אם אני לא אחותך מה אתה עושה?" ארון רוכן על המיטה וממשיך להתקרב אלי בזמן שאני נעה לאחור, עוד רגע אפול מהקצה. הקיר ממולי מלא נשקים, עכשיו זאת ההזדמנות שלי.
  אני נעמדת במהירות וכמעט מצליחה להגיע לקיר, אבל ארון מהיר ממני ידיו תופסות את גופי וגוררות אותי לאחור בזמן שאני נאבקת בו בחוסר אונים.
  הוא מתיישב על המיטה ומושך אותי לשבת עליו, נועל את שתי ידיי ביד אחת שלו וידו האחרת תופסת את גופי.
  "ארון, תפסיק." קולי נשבר ועולה כמעט לצעקה, ארון מסובב את ראשי אליו ונוהם "שקט!" שפתיו נצמדות אל שפתיי ומפסקות אותן בכוח, לשונו מוצאת את לשוני וגולשת עליה שוב ושוב כך שקולי נבלע בפיו.

  אני לא רוצה, דמעות יורדות מעיניי ואני מנסה לסגור את פי ולמשוך את ראשי לאחור.
ארון לא מפסיק ואני מפחדת, ידו נכנסת מתחת לחולצתי וחופנת את השד השמאלי.
  מרפקיי מנסים להכות בגופו, אך הוא כורך את ידו שאוחזת בשתי ידי סביב צווארי ומפסק את רגליו כדי שאפול ביניהן.
אני מתנשמת לפיו חסר אוויר והוא נעצר מנשיקותיו, נותן לי לנשום "ארון, בבקשה תפסיק." 
  "אני אוהב אותך." הוא לוחש ושוב מועך את שפתיו לשפתיי, ידו עוברת לשד הימני שלי וצובטת את הפטמה שבוגדת בי ומזדקרת למגעו, אנחות בלתי נשלטות מלוות בבכי יוצאות מפי.
  הוא משחרר את ידיי, שתי ידיו מעסות את השדיים ועוברות על פטמותיי, אני תופסת בידיו מנסה להרחיק אותן אך איני מצליחה להילחם בכוחו.
  "אל תיגע בי!" כל ניסיון להישאר חזקה בורח ממני ולאט ידו הימנית יורדת אל מתחת למכנסיי.
"ארון.. לא, בבקשה." אני מחזיקה בידו עם שתי ידי ועדיין ידו יורדת מטה ונוגעת בפקעת העצבים שכבר רטובה מהמתח והכוח שהוא פוקד עלי.

  "אני יכול להרגיש כמה את אוהבת אותי רן, ראי כמה את רטובה בשבילי." הוא מוציא את ידו ומראה לי את אצבעותיו הרטובות מהנוזל שלי.
  "זה לא בכוונה.." אני מסננת ומנסה לנגוח בו מאחור. ארון מניע את ראשו במהירות ונושך את צווארי בכוח, זרמים עוברים בגופי, אני מרגישה את אצבעותיו הקרות משפשפות את שפתיי הכוס שלי ואת הקפלים, הוא לא חודר פנימה אל החור רק מעביר את אצבעותיו מעלה ומטה שוב ושוב.
  אנחות יוצאות מפי ומוחי אינו שולט בעצמו, אני רוצה לברוח ממגעו ומצד שני אני רוצה להגיע לפורקן שהולך וקרב בכל תנועה מעגלית של אצבעותיו. הוא מוצא שוב את פיטמתי מושך בה וצובת בחוזקה. גניחות יוצאות מגרונו לקולות שאני משמיעה, איברו הגדול והקשה מוצמד לישבן שלי וכמעט מתפרץ ממכנסיו.
  אני מנסה להתחלק מחוץ למיטה אך הוא מושך אותי צמוד לחזה הקשה משרירים והרחב בנהמה, "בואי הנה, שלי." ירכיי רועדות למהירות תנועות אצבעותיו על איברי.
"ארון" איני שולטת בקולי החצי בוכה וחצי מתחנן שיוצא מפי.
  "כן? שלי." הוא משפשף מהר יותר עד שכל גופי רועד מעונג המוחזק בבטני ויורד מטה אל איברי, הוא רק משפשף את איברי ואני מתנפצת סביב אצבעותיו, אגני נע לגלים ממשיכים ואני לא מפסיקה להתכווץ ביבבות.