חוקי הדם - חוקי המבצר

פרק רביעי ~ התפצלות

~ רנטה ~

מה אעשה? ארון רק אחד מאחי ולא יכולתי להילחם נגדו, החמישה בדרך לכאן והם פי כמה וכמה חזקים ממני.
נשבעתי שאביא אותם אל המעבר, נשבעתי לקרול שאביא את אליס עד למעבר, אני נשבעת בדם שלי שאציל אותה, אני אלחם בהם, אני אלחם בכולם.
ארון אמר שיש לי עד חצות, אם נצא לדרך עכשיו נספיק להגיע למעבר עד הזמן הנקוב. ידיי עולות ומנגבות את הדמעות מעיניי, אני נושמת עמוק כל גופי עולה יורד, כל נשימה מחליפה את הייאוש בנחישות, הדחף לזוז, לשרוד ולהילחם מניע אותי ואני חוזרת למחנה.
"איפה הציד?" שואל אד במבט מאוכזב, "כבו את האש אנחנו זזים." אני פוקדת ומרימה את אליס מהקרקע. קרול מבין שמשהו אינו כשורה ושואל "כמה זמן יש לנו עד שיגיעו?" אני מופתעת ונזכרת שהוא איש צבא ומוכן לכל דבר.
"עד חצות הלילה." אומללות מתגנבת לקולי והם מתחילים לארוז את חפציהם בפראות.

אנחנו צריכים הסחת דעת. רעיון עולה במוחי ושתי אצבעותיי נכנסות לפי. אני שורקת שריקה חזקה ומחכה, "מה את עושה?" שואל אד בפחד. "ששש" אני משתיקה אותו ומאזינה.
"אל תזוזו!" אני שורקת שוב בכוח רב יותר, לאחר רגע מזנק מתוך העצים זאב בלהות ענק, מפלצתי ושחור כלילה.
"טה בוא הנה," אני מושיטה יד אל ראשו של הזאב, הוא מתקרב בתיפוף רגליים ולשון משורבבת.
"ילד טוב." אני דוחפת את ראשו הגדול שגדול יותר מראשו של סוס לישיבה ומביטה לאחור, מהפחד והבהלה אד נפל על האדמה, וורן וקרול החביאו את אליס מאחוריהם ידיהם רועדות ובקושי מחזיקות בחרבות שבידם.

אני מסתובבת לאליס מסמנת לה להתקרב "אליס בואי הנה, הוא לא יפגע בך." אליס יוצאת לאט ומתקרבת אלי, אך ידו של וורן נשלחת אליה ומחזיקה בה במקומה.
"מה זאת אומרת הוא לא יפגע בך?" הוא מלמל כשהוא מסרב לשחרר את ידה של אליס ופניו שבדרך כלל אדומות לבנות וחסרות חיים.
אני מביטה בו בחיוך עצוב, "זועף המבט הזה לא מתאים לך, בואי אליס" לאחר ששמע את כינויו צבעו של וורן חוזר לעצמו מעט והוא משחרר את ידה.
אליס מתקרבת בחשש ופחד אל הזאב הנושף בחוזקה, "תושיטי יד קדימה." היא מושיטה את ידה אבל לא מגיעה אליו ולכן אני מושכת אותה ומחליפה את ידי בידה.
הזאב רושף באפו, היא קופצת ממקומה וברכיה רועדות "שקט" אני מצווה עליו בעיניים פקוחות והוא נרגע.

הזאב שלי גדול יותר מסוס הרבעה בגודלו והציל את חיי יותר פעמים משיכולתי לספור על שתי ידיים.
"התוכנית השתנתה," אני ממהרת להסביר להם "עד עכשיו היו ביער רק שלושה מאחיי והם שמרו על מרחק, עכשיו כל השישה מגיעים". גופי נרעד מעט מהמחשבה עליהם, "איך את יודעת?" שואל קרול ומתקרב אלי בזהירות.
"היה לי מפגש לא נעים עם אחד מהם ביער," אני אומרת ומראה את מפרקי ידי הכחולים, קרול מרים את מבטו בחלחלה ואני ממשיכה לדבר במהירות. "אם ננוע בחושך, נגיע למעבר תוך שעות בודדות." אני נעצרת משום שאני יודעת שיהיה להם קשה לקבל את דברי ונושמת נדימה עמוקה, "אנו מתפצלים אני אקח את אליס איתי, אתם תהיו עם הזאב הוא יגן עליכם." אני נוקשת באצבעותיי אל הגברים ואומרת "תתקרבו אליו ותושיטו את ידכם אל ראשו, הוא צריך להכיר את הריח שלכם."
קרול מוחה בתוקף על החלטתי, "אם נתפצל.." אני מושיטה את ידו של וורן אל ראשו של טה ומסירה את ידה של אליס.
"הפרד ומשול אתה יודע מה זה אומר יותר טוב ממני." אני עונה לקרול בתקיפות, לוקחת את ידו ומניחה על ראשו של הזאב.
אני לא משחררת את ידו ומחזיקה בה בחוזקה "אנחנו חייבים להתפצל, אני הדרך היחידה לוודא שאליס תחיה!" דמעות נקוות בעיניו של קרול ואליס מייבבת בבכי. "אני לא יכולה להגן על כולכם יחד," אני לוחשת בתסכול.