חוקי הדם - חוקי המבצר

פרק אחד עשר ~ אחים

~ רנטה ~

בסימן משותף אנו תוקפים את אבא, במצב של התמסרות לרצון הדם השחור שנמצא בתוכנו כל אחד מאיתנו שווה לכוח של מאה אנשים הנלחמים ביחד.
אני מרגישה בתאוות ההרג הנוטפת ממני, אך בשונה מכל הפעמים הקודמות ראשי צלול ואני שולטת בכל תנועותיי. למרות כל מאמצינו אבא מצליח לעמוד מול כולנו ולהילחם כשווה לנו מבלי לשחרר את הדם שלו.
בעוד שארון מחפש את ההזדמנות למכה האחרונה, אחד מחיציו של ארו שורט את זרועו של אבא, והוא מסתובב לכיוונו במהירות ידו נמשכת לאחור לזרוק את חרבו אליו, אך לפני שהוא מספיק קאז מסיח את דעתו ומניף את הגרזן במהירות אל ראשו.

אבא מגן עם שתי חרבותיו ונגרר לאחור על השלג, באותה נקודה שהוא נעצר שיין מוכן לקראתו עם החנית, אבא בועט בקאז ומתחמק משיין ברגע האחרון לפני שהוא מנחית עליו מכה גורלית.
לפתע משום מקום צץ ביין וחותך את אבא בצד רגלו התוכנית פועלת, אבא עסוק בלהגן על עצמו מאשר להכות אותנו ולאט הוא נדחק לאחור לכיווני ולכיוון ליאו.
הניצחון כמעט בידנו, אנחנו שוב תוקפים בתיאום אבל אבא עושה דבר בלתי צפוי ומשחרר את החרב שבידו, במהירות הוא מרתק את ידיו של ליאו ובועט שוב בבטנו באותו מקום שבעט קודם לכן.
"ליאו!" אני צווחת בדאגה, הוא יורק דם שחור ונוזלי מפיו, ונופל על האדמה על פניו.
קאז רץ לעברו של אבא ומניף את הגרזן לפגיעה מלמעלה, אבא אפילו לא מסתכל על קאז, ידו נשלחת לאחור ותופסת את הגרזן שבידו ממקל העץ, הוא מושך את הגרזן מקאז ומכה בראשו עם הכת כל כך חזק שהוא נופל ארצה.

ארו משחרר חץ נוסף, אבא מסתובב ושובר את החץ לשניים הגרזן. מצקצק בלשונו וזורק בכוח את הגרזן.
"ארו!" אני צורחת והוא מספיק לנחות לאדמה לפני שהגרזן פוגע בקיר בדיוק מעל ראשו.
ברגע שאני צורחת שיין מסתובב לראות אם אבא פגע בארו, "שיין!" אבא כבר עומד מולו תופס את ידו ונועל אותה בין ידיו כשהוא מפצח את כתפו, שיין צורח ונופל לאדמה.
לא! התוכנית מתפוררת לנגד עיני, אבא חזק מידי. אפילו במצב של שחרור הדם שכוחנו עולה על כוח הטבע, הוא חזק פי כמה מכולנו יחד.
ארון נוטש את התוכנית ומסמן לי להילחם איתו יחד, אני מהנהנת ואנו מתקדמים אל אבא שאומר, "השילוב הטוב ביותר שלי." ומסובב את החרב סביב גופו במהירות.
אני וארון מתפרשים לשני צדדים, בכל פעם שהאחד מסיח את דעתו של אבא השני מכה, אך אבא מצליח להדוף את שנינו ואנו נדחקים לאחור.
רגע לפני שאבא מניף את חרבו אלי ארון מושך אותי בכוח אליו והחרב שורטת את לחיי השמאלית, אני מרגישה נוזל חם על פניי וידי עולה למשש אותן.
אצבעותיי שחורות ואני שומעת את דפיקות ליבי באוזני, מבטי סורק את השטח שסביבי, בזמן שארון הודף אותי לאחור ונלחם באבא לבדו.
נפלנו כמו זבובים, אבא קצר אותנו אחד אחד.

אני נכנסת עמוק אל תוך רצון הדם ואיני שולטת יותר בגופי.
לאט רגליי נושאות אותי לכיוון הקרב אל ארון וביין הנלחמים יחד, ביין רואה שאני מתקרבת לכיוונם ורעיון עולה במוחו הוא זז לאחור ומערסל את אצבעות ידיו, מסמן לי לקפוץ מהן ולתקוף את אבא מלמעלה.
אני רצה במהירות כדי לתפוס תנופה, עולה על אצבעותיו ברגל אחת ובשנייה על כתפו, ביין דוחף אותי בכוח כלפי מעלה.
ארון פורק את אבא מנשקו, אני מסתובבת באוויר בשאגת קרב ונוחתת על כתפיו עם ברכיי.
אבא קורס לאדמה המושלגת חרבי תקועה ליד ראשו באדמה, ואני מתנשפת בחוזקה, דם נוטף מלחיי המדממת אל פניו.
השמש שוקעת והלילה עולה, הוא נראה המום לראותי מעליו ומסובב את ראשו לחרבי התקועה באדמה ליד ראשו וחזרה אלי.
"הפסדת." אני אומרת בזעם ונעמדת.