חוקי הדם - חוקי המבצר

פרק שני ~ מסע

~ קרול ~

   נשימת רווחה משתחררת מפי בעוד שגופי שעון על גזע עץ לצד ביתי הישנה. ידי נשלחת ללטף את שיערות ראשה הזהובות והארוכות, סוף סוף היא שלווה. רק לפני זמן קצר הצלחתי להרגיע אותה מהחיזיון האחרון שחזתה.
   אליס סובלת בכל פעם שהיא רואה את הנסתר. בעבר החזיונות היו נעימים ושמחים, אך מאז שאימא מתה ממחלה מסתורית כל חיזיון מסתיים בצרחות, כאב וייסורים.
   מבטי סורק את היער שמסביבי ואת בני הישנים, המקום הזה מסוכן אבל זאת הברירה היחידה שנותרה לי. סבתא של אליס מצד אימה הייתה חצי דם כסוף. כל חייה היו אומללים, היא נמכרה מאציל לאציל לשמש להם בידור או מגדת עתידות לשדות מלחמה. הדם והזוועות אחזו בה כל חייה, מכיוון שהייתה רק חצי דם ולא יכלה לשלוט בכוחה באופן מלא, השובים שלה היו מכים ומתעללים בה עד מוות כדי שתיתן להם חיזיון קטן של העתיד.
  
   אני יודע מהם התנאים לחזיון של דם כסוף ועשיתי הכול כדי למנוע מאליס לקבל חזיונות בילדותה. התנאי הראשון הוא שהדם המעורב בחיזיון צריך להיות חזק במיוחד ולכן פרשתי מעבודתי כחייל בצבא המלך.
   התנאי השני והיותר קשה לשליטה הוא שבעל הדם הכסוף מביע רגש חזק ומתלתל. והתנאי השלישי והאחרון הוא אם הדם הכסוף חצוי או למלא, לרוע גורלנו אליס בעלת דם כסוף מלא.
נשבעתי לאימה של אליס אהבת חיי שלעולם לא אתן לה לעבור את מה שעברה סבתא ולכן עלינו לעבור למדינה השכנה, על מנת להסתיר את זהותה.
  
   השחר עוד מעט יעלה ואיני יכול להירדם, נהמות נשמעות מתוך עובי היער. אני שונא את המקום הזה. אנו נמצאים בגבול שבקצה היער האבדון ואין לדעת מה מתחולל במקום בעובי היער הנוראי.
אף אחד מכל חמשת הממלכות לא מעז להיכנס ליער, אף אחד חוץ מיושבי ההרים האסורים.
   אני נזכר בנערה עם השיער הקצר והחבלות על גופה, אנשים בעלי צבע הדם שלה יודעים דבר אחד להרוג ובאכזריות. בצעירותי ראיתי מפקד עם אותו צבע הדם, התחושה של הפחד והרוע שהרגשתי כששהייתי בסביבתו עברה בי שוב היום כאשר מבטי נפגש עם מבטה המטורף, השיתוק המוחלט וחוסר האונים הקפיאו את ליבי. 
  
   משום שדמי כחול ודמו של בני וורן חצי כחול הצלחנו לראות שבריר קטן מהאימונים שלהם, הם מהירים, אכזריים וחסרי רחמים. הם היו גדולים ממנה בגיל ובגודל, שלושה על אחת והכו אותה ללא רחמים שהייתי בטוח שמתה מפציעותיה המרובות וריחמתי עליה, אך היא הייתה עדיין נשמה כשהתקרבנו אליה, כמובן שמעולם לא עלה על דעתי שתרצה לעזור לנו.
   אחרי החיזיון שאליס חזתה עבורה היא נעלמה כלא הייתה, ידעתי שלא לסמוך על אף אחד חוץ מעצמי ובשרי. ואם הייתה עוזרת לנו? האם זה לא נוגד את חוקי הדם? השאלות מכאיבות לראשי ואני מניח להם להיום, קרני שמש ראשונות עולות באופק, מחממות ומפיצות תקווה חדשה בתוכי, גם בלי הנערה נצליח לעבור את הגבול אל הממלכה שמעבר.

    "קומו" אני מנער את גופם של בניי "וורן, אד" וורן פוקח את עיניו מיד מוכן לתזוזה ואילו אד עוד נמנם קלות, אך הוא מתעורר מיד כשוורן מכה בכתפו.
   "אני ער, אני ער." הוא מפהק. אחרונה אני מעיר את אליס ולאחר ארוחת בוקר קצרה הכוללת ברובה צמחים וירקות, אנו מוכנים להמשיך במסע.
   קול פיצוח ענפים קל נשמע מאחורי עץ סמוך, מיד מבטי מופנה לשם ואני שולף את חרבי.