חוקי הדם - חוקי המבצר

פרולוג ~ החיים שלפני

קוראות וקוראים יקרים ואהובים ❤️
סדרת הספרים המותחת והמסקרנת שלפניכם כתובה בשפה גבוהה ומחולקת לארבעה ספרי המשך.
אני מבטיחה שאם תתנו הזדמנות תתאהבו בדמויות הגבריות המסוקסות, הנשיות החזקות ובעלילה שעברה עריכה מחדש.
(בלי ספוילרים בבקשה)
פרקים יעלו אחת לשבוע 🫰

~~~

~ איליה ~

  "אבא ספר לי שוב," היא מביטה בי בעיניה החומות והגדולות בזמן שאנו יושבים בחדר הריפוי, ומועכים חליטות צמחים כדי להכין תרופות עבור אנשי הכפר.

  נשימת עייפות עמוקה משתחררת מחזי, סיפרתי לה כבר אלפי פעמים ועדיין היא רוצה לשמוע שוב.
"פעם אחרונה להיום רנטה." הילדה הקטנה בעלת העיניים החומות והריסים הצפופים שכל כך דומים לאמה מהנהנת בראשה במהירות כזאת שעוד רגע ותוציא אותו ממקומו.

"אני מבטיחה." היא מביטה בי בסקרנות וליבי נחמץ. היא כל כך דומה לה, בעיניה, בשפתיה ובדעותיה הנחרצות מידי לילדה בת כמעט שישה ירחים.

אלכסנדרה, הקטנה שלנו מערבבת צמחים יותר טוב ממני וממך יחד, המחשבות רודפות אותי ומחזירות לרגע בו איבדתי אותה.

   'תבטיח לי איליה' היא אוחזת בתינוקת הקטנה ועיניה מרפרפות, ידיה חלשות ודמעות נופלות על פניה העייפות והאפרפרות.
   'אני נשבע אלכסנדרה, אני אטפל בה עד יום מותי היא לא תדע דבר מעברינו.' היא מחייכת ונושמת בכבדות.
   'רנטה ביתי היפיפייה.' ממלמלת חלושות אל התינוקת הצוחקת, מנשקת ומריחה את ריחה בפעם האחרונה.
   לאט ידיה משחררות את התינוקת הקטנה וידיי נשלחות מיד לקחת אותה ממנה בדמעות ובחוסר אונים אני מביט בה דועכת למוות עד שהאור כבה מעיניה.

   "אתה חושב עליה שוב," הילדה הקטנה מנערת את ידי ומעירה אותי ממחשבותיי, חיוך קטן ולא אמיתי עולה על פניי ואני מניד בראשי לסירוב.

   "מוכנה ילדונת?" אני צובט את אפה החמוד, היא משמיעה קול קטן של הסכמה ואני מתחיל "כמו שאמרתי לך כבר בפעם המיליון."
  אני מביט בה באשמה וגבות מכווצות. היא מחזירה לי באותו המבט ומצחקקת בשקט בעוד שהיא מועכת צמחי ולריאן. "העולם שלנו נשלט על ידי הזהב. לא הסוג שניתן לכרות מהאדמה, בנהרות או בתכשיטים אלא הזהב הזורם בוורידים." ידיי נשלחות אל ידיה הקטנות ומסמנות שבילים על וורידיה "מה זה אומר?" היא לוחשת בקול חלוש ועיניה נפרעות.
  "זה אומר שצבע הדם איתו אנו נולדים קובע את העבר את הווה ואת העתיד של כל אחד ואחד בעולמנו.

   כדי לשמור על הסדר של הדברים הקדומים יצרו את חוקי הדם, החוקים להם אנו מצייתים." הקטנה ממשיכה למעוך את הצמח לאבקה ומדקלמת בשעמום, "זהב למלך, חום לעני, כחול לאמיץ, ירוק לרמאי, צהוב לרגשן, אדום לתשוקה, לבן לחכם, שחור.." דבריה נחלשים, מבטה עולה אלי ואני משלים אותה בקול שקט "שחור לקללה."
  עיניה נפתחות בפחד ואני מסיח את דעתה מיד "חזרה ללמידה!" היא יורדת מהכיסא ונעמדת מאחורי, ידיה מחזיקות את שמלתה הצהובה כשגופה הקטן מתנדנד קדימה ואחוריה על עקביה.