המניאק מספר אחת שלי

פרק 59

"בקצב הזה אני בכלל לא ארצה שנחגוג."
היא אמרה בטון ילדותי והפנתה את מבטה ממני.
"את שקרנית גרועה, נסיכה. אין דבר שאת רוצה יותר מלבלות איתי."
"מה שתגיד."
"אז ברצינות, לאן הולכים?" שאלתי בחיוך מאושר.
היא לא ענתה לי והעמידה פניי עצבנית.
ניסיתי להעלים את צחוקי, אבל המראה שלה מנסה לכעוס עליי, היה חמוד מכדי שאתעלם ממנו.
"יש לי רעיון." אמרתי.
היא הפנתה את מבטה מעט לכיווני.
"איזה רעיון?" שאלה כבדרך אגב.
"זוכרת שאמרתי, שכשאני אקבל רישיון אני אקח אותך לטיול רק של שנינו?"
שפתיה נפסקו מעט בהפתעה.
"אתה.. אתה לא היית רציני..."
"אני הייתי מאוד רציני. ואני אשמח שזה יקרה בקרוב."
"אני.. אנחנו..."
"למה לא בעצם?" שאלתי.
"כי, טוב.. רק שנינו? למשך שבוע שלם? מתי? יש לנו בית ספר. וחוץ מזה א-"
"תפסיקי לחשוב על בית הספר כל הזמן... אז נבריז לשבוע. זה יהיה שווה את זה. אני מבטיח. זאת תהיה חוויה שלא תשכחי."
לא אמרתי את זה בציניות או בצחוק, התכוונתי לזה.
תכננתי להפוך את הטיול הזה לשבוע הכי טוב בחיים שלה.
תכננתי שאחריו היא תבין שאני האחד בשבילה.
שאין אף אחד אחר.
שהיא תבין שמבחינתי אין אף אחת אחרת.
רק אותה.

היא עדיין לא ענתה לי ולא רציתי להלחיץ אותה אז אמרתי רק, "תחשבי על זה."
והלכתי משם.
כי עם כמה שהשתוקקתי להיות איתה עכשיו, כמו בכל רגע נתון, היו לי דברים חשובים יותר לעשות עכשיו.
כמו הדבר ההוא שהבטחתי לה שאעשה, מבלי שהיא אפילו ידעה שידעתי עליו.
הבטחתי לה.
וממש לא התכוונתי להפר את ההבטחה שלי.

"סידרת את זה?" שאלתי את נייט כשפגשתי אותו ליד המגרש כמה דקות לאחר מכן.
הוא הנהן ומבט משועשע על פניו.
"מה מצחיק?" שאלתי.
"שום דבר," הוא ניער את ראשו.
"אתה פשוט לגמרי מאוהב לה בצורה, אה?"
גלגלתי את עיניי ונמנעתי מלחייך.
"יום אחד גם אתה תבין את ההרגשה, אחי."
לרגע ראיתי משהו מוזר בעיניו.
כאילו יש משהו שהוא לא מספר לי, אבל זה נעלם בשנייה וצחוק קצר שאופייני לו הוחלף במקומו.
מוזר...
"אז," אמרתי.
"תביא את הציוד מראש, וברגע שנגמר האימון נלך מהר לחדר ההלבשה, ונסדר הכל."
הוא הנהן והלכנו לאימון.

~•••~

"טוב חברים,"
המאמן תומפסון מחא כפיים כדי לתפוס את צומת ליבנו בסוף האימון. "היה אימון מצוין היום, אני גאה בכולכם. קדימה, לכו לנוח בחדר ההלבשה."
הסדרתי את נשימתי והתקדמתי לחדר ההלבשה יחד עם כולם.
נכנסתי ופשטתי את חולצתי.
שמתי דיאורדורנט והחלפתי חולצה.
נייט שגם כן התלבש לידי שלח אליי מבט שואל ואני הנהנתי בתשובה.
הלכנו הצידה.
"אתה בטוח לגבי זה?"
שאל שוב.
"כן, נייט. אני בטוח. קדימה, בוא נעשה את זה."
הוא הנהן וחייך ברצון.

יצאנו החוצה ונעמדתי במרכז המגרש.
ההפסקה בדיוק התחילה ותלמידים כבר החלו לזרום החוצה מהכיתות בנהרות.
נייט הצליח איכשהו להשיג לי מיקרופון והגברה.
וידאנו שהכל עובד ואז פתחתי את פי ואמרתי למיקרופון,
"אני מאוהב באווה גרין!"
אמרתי וחזרתי על כך שוב.
"מאוהב עד מעל הראש!"
בחורים ובחורות התחילו לשים לב אליי והתקרבו כדי לראות מה קורה.
"אני שפוט של אווה גרין! מאוהב לה בפאקינג צורה!"
נייט שעמד ממש לידי התפקע מצחוק, אבל זה לא הזיז לי.
"אני אתחתן איתך אווה!"
לא ידעתי אם התכוונתי לזה ברצינות.
אולי לא.
אבל רציתי למשוך צומת לב.
והרבה.
לאחר כמה דקות כבר ניראה שרוב בית הספר שמע אותי.
חלקם צחקו, רובם היו בשוק, והרבה בוודאי לא האמינו.
בשלב הזה כבר הייתי בטוח שגם אווה שמה לב אליי.
ובדיוק ברגע הזה ראיתי אותה.
היא עמדה בין קהל האנשים שעמדו סביבי, כשפיה פעור והיא טומנת את פניה בכפות ידיה.
נייט עמד לידה וניראה שהיא ניסתה לשכנע אותו לגרום לי להפסיק.
אבל לא התכוונתי להפסיק.
ידעתי שזה היה מטומטם לחלוטין, ומאוד פזיז, אבל לא התחרטתי.
הורדתי את חולצתי וחשפתי את הכיתוב שהיה על גבי.
'אני שפוט של אווה גרין'