פרק 45

529 24 5
                                    

-ראיין-

עברו שבועיים מאז שהכל קרה.
מאז מה שקרה לאווה.
מאז שאבא שלי עזב שוב.
ואני המשכתי ללכת לבית הספר ולהעמיד פנים שמשהו שם באמת מעניין אותי, כשכל מה שרציתי היה ללכת לזירת אגרוף ולהכות בלי הפסקה שקיי אגרוף, או אנשים. מה שיהיה זמין.
לא הצלחתי להתרכז בשום דבר שקורה מסביבי, ובטח שלא בלימודים.

אווה עדיין הסתגרה.
היא לא דיברה איתי כמובן ואני כיבדתי את רצונה ולא פניתי אליה.
לפחות ברוב הזמן...
כי התקשורת איתה, גם אם הייתה למשך שלוש דקות במצטבר במשך שבוע, הייתה הדבר היחיד ששמר על שפיותי.
בלילות היו לי סיוטים מזויינים שהבן זונה מצליח לשים עליה את הידיים שלו, ובימים הייתי צריך לשרוד שעות במחיצת שרלוט ששונאת אותי, ואווה ששונאת אותי אפילו יותר.
לא היה טעם להתכחש לזה.
בלי אווה לא הצלחתי להתנהל נורמלי.
לא הבנתי למה ולמען האמת גם לא רציתי להבין.
כל מה שרציתי היה הזדמנות לתקן.
הזדמנות לשקם את היחסים בנינו.
הזדמנות לחזור למה שהיינו, לפני או אחרי הידידות.
זה לא משנה.
העיקר לזמן שבו תקשרנו אחד עם השנייה.
גם כשהיינו יריבים זה היה עדיף מעכשיו.
לעזאזל, הכל היה עדיף מעכשיו.

"מתי דיברת איתה בפעם האחרונה?"
שאלתי את נייט שישב לידי בשולחן במקדונלדס, וכהרגלו טחן צ'יפס.
"אתמול." אמר והמשיך לאכול.
"על מה דיברתם?"
הוא הרים את כתפיו ואז שמט אותן בחזרה.
"נו." התעקשתי.
"על ספרים, בסדר?"
הרמתי את גבותיי בהפתעה.
"ספרים?"
נייט הנהן.
"מה יש לדבר על ספרים?"
"תופתע לגלות, אבל בוטן בכלל לא תמימה כמו שהיא נראת."
"היא אף פעם לא נראתה תמימה בעיניי." הרגשתי צורך לציין.
"טוב, אז היא בהחלט לא. יש לך מושג על מה הבחורה הזאת קוראת?"
צמצמתי את עיניי.
הא...
אפשר לומר שידעתי, בערך. כלומר ראיתי את הכריכות של הספרים שהיו לה בחדר.. אבל לחשוב שהיא באמת קוראת על זה היה פשוט... מוזר מידי.
"אתה רוצה להגיד לי שהיא באמת קוראת-"
"פורנו. כן. לגמרי. אבל תקשיב, אתה חייב לנסות לקרוא את זה. זה מדהים! רציני אחי, זה אשכרה פורנו כתוב."
"אין מצב. היא נתנה לך לקרוא את הספרים שלה? ועוד על זה?"
הוא הנהן כשחיוך ממזרי נמרח על פניו.
וואו.
"שמע.. אפשר לומר שדי חטפתי לה את הספר מהיד וקראתי, אבל... זאת עדיין אשמתה שהיא קראה את זה לידי." גיחך.
אלוהים...
עכשיו נגיד לא יכולתי למחוק מראשי את התמונה של אווה קוראת על סקס.
פאק.
בלעתי את רוקי בכבדות.
"מה קרה? מפנטז על הספרים של האהובה שלך?"
כן.
לעזאזל איתי, לגמרי כן.
"פאק, נייט... ניראה לך שהיא תזרום לסקס שנאה?"
הוא צחק.
"היית מת."
"כן. אני לחלוטין מת."
"לעזאזל ראיין.. נדפקת."
זה היה נכון.
נדפקתי. בגללה.
לא הצלחתי להתנהל כרגיל כשהיא סלדה ממני.
הייתי נחוש לשנות את זה, וידעתי בדיוק איך.
הריי אם אמשיך לנסות להתנצל זה מן הסתם לא יעבוד.
כל מה שהייתי צריך לעשות זה להזכיר לה איך היינו לפניי.

המניאק מספר אחת שליWhere stories live. Discover now