המניאק מספר אחת שלי

פרק 53

-ראיין-

"סיימתי." אמרתי בשביעות רצון ונשענתי על הספה באנחה.
"כבר?" אווה סובבה את ראשה אליי ממקום מושבה על הרצפה.
היא המציאה תירוץ שנוח לה שם אבל היה ברור שפשוט אין לה כוח להיות צמודה אליי, (מה שבהחלט היה קורה אם היא הייתה יושבת על הספה.)
"כן. תתפלאי, אני מוכשר יותר משנדמה לך." חייכתי לעברה.
"חה חה." היא גלגלה את עיניה וחזרה להביט במחשב.
"ברצינות, מותק... אנחנו עובדים כבר שעות.... ומחר יום שבת גם ככה."
"אנחנו עובדים פחות מארבעים דקות, בכיין."
"זה הכל?? פאק. ורק עכשיו סיימתי את כל המידע המחורבן הזה על הסופרת!"
היא גיחכה.
"כניראה שאתה לא כזה מוכשר אחרי הכל.."
"חה חה." עניתי כמוה.
"אתה הכנסת את עצמך למלכודת, זה היה חזק ממני."
"טוב, אולי בחיפוש מידע באינטרנט אני לא כזה מוכשר, אבל תאמיני לי שאני מעולה בדברים אחרים..." לחשתי בקול נמוך קרוב לאוזנה.

"אידיוט.." מלמלה ויכולתי לשים כסף שהיא הסמיקה.
"את מתכוונת לסיים בקרוב?"
שאלתי.
"לא, אבל אני יכולה לעשות הפסקה." אמרה וטרקה את המחשב כאילו רק חיכתה שאציע.
חייכתי ונעמדתי.
"בואי נלך לאכול משהו." הצעתי והושטתי לה את ידי.
היא היססה אבל לבסוף תפסה אותה והרמתי אותה לעמידה.
"אני לא רעבה."
"מצוין. בשביל גלידה לא צריך להיות רעבים."

"אחת וניל ואחת בייגלה מלוח." אמרתי למוכר הגלידה ששמו טיילר, והושטתי לו כסף.
"בבקשה." הוא הושיט לי שני גביעי גלידה.
"תודה אחי." אמרתי וחייכתי אליו בנימוס לפני שחזרתי אל השולחן הקטן שבו אווה חיכתה לי.
חיוך הופיע על פרצופה כשראתה אותי מגיע.
"איזה הבאת לי?" שאלה.
"מה ניראה לך?"
"בייגלה מלוח?" שאלה בתקווה.
"אני מכיר אותך או מה?" אמרתי בחיוך שחצני והושטתי לה את הגביע.
היא גלגלה את עיניה.
"מכיר, מכיר." הודתה וליקקה את הגלידה.
"הממ.. וואו... זה מדהים.." היא גנחה בהנאה מטעם הגלידה, אבל פאק; זה גרם למוח שלי לחשוב מחשבות שלא אמורות להיות בו עכשיו.
כחכחתי בגרוני והתיישבתי בכיסא מולה.
"לקחת וניל?" שאלה לפתע.
הנהנתי.
"אפשר לטעום?" שאלה בחיוך מבויש.
"את יודעת מה התנאי."
היא צחקה והושיטה לי את הגלידה שלה בזמן שהושטתי לה את שלי.
הגלידה שלה בהחלט הייתה טעימה יותר.
בחרתי וניל כי אני פשוט תמיד מעדיף ללכת על המובן מאליו, על הבטוח.
חוץ מאיתה...
אצלה שום דבר הוא לא מובן ואליו, ובטח שלא בטוח.

"שלי יותר טעים." היא ציינה וחיכתה שאחזיר לה את הגביע.
"את בהחלט צודקת." אמרתי וליקקתי שוב את הגלידה.
"היי! תחזיר לי את זה!"
הרחקתי ממנה את הגביע.
"חתיכת בן זונה!"
"אני שילמתי, מותר לי לאכול כמה שאני רוצה."
עניתי בנחת.
"למה לא קנית לך כזה??"
"וניל זה ליתר ביטחון, והדבר הזה שלך זה להתנסות."
היא הצרה את עיניה.
"פתחת פה מלחמה רק שתדע."
אמרה בקור והמשיכה לאכול את גלידת הוניל שבידה בחוסר רצון.

"אני הולך להשתין רגע." אמרתי והלכתי לכיוון השירותים.
בדרך עצרתי אצל טיילר כדי שישמור לי על הגלידה.
כמובן שלא יכולתי לסמוך על אווה.
ברגע שיצאתי מהשירותים שמתי לב לאווה שהתפקעה מצחוק ולא שמה לב אליי בכלל.
לא רחוק משם, חבורת נערים שניראו קטנים ממני בכמה שנים, הביטו לכיוון אווה וצחקו.
אבל לא היה נראה שהם צוחקים בגלל מה שהיא צוחקת בגללו, היה נראה שהם צוחקים עליה..
מה נסגר?!
צחוקה גווע כשהיא שמה לב אליהם והיא האדימה במבוכה.
הבני זונות הצביעו עליה והמשיכו לצחוק, וניראה שהיא רק רצתה לחפור בור ולא לצאת ממנו לעולם.
מה פספסתי לעזאזל??