המניאק מספר אחת שלי

פרק 3

-ראיין-

כשהגעתי לכיתה כבר חיכו לי שם נייט, ג'סי, מארק ואש.
נייט הוא חברי הטוב ביותר.
הכרנו בכיתה א'.
אבל את ג'ס, מארק ואש הכרתי לפני 3 שנים כשעליתי לחטיבה. כולנו יחד בקבוצת הפוטבול של בית הספר.
"מה קורה מילר?" נייט קידם את פני בטפיחה על השכם.
"אחלה. חוץ מזה שחוזרים לבית ספר וזה."
"בזה אני מסכים איתך." זה היה ג'ס. ג'סי.
אבל אנחנו קוראים לו בעיקר ג'ס.
אף אחד מהם כמובן לא איתי בכיתה.
אה, חוץ מאש.
ג'סי ומארק בי'2 ונייט הגאון הזה איכשהו הצליח להגיע לי'3.
"שמעתי שהחברה שלך חזרה.." לחש נייט שרק אנחנו נשמע. "אווווווו..."
חבורת מטומטמים.
"סתום סתום."
חבל שלא דיברנו על מיליון דולר.
בדיוק באותו הרגע היא צעדה לתוך הכיתה, תוך דיבור עם החברה הבלונדינית שלה שאני לא זוכר את שמה.
חייכתי לכיוונה חיוך זחוך.
הנה זה. הנה הפרצוף הזועף שחיכיתי לו מהבוקר.
התגובה שלה רק גרמה לי לחייך חיוך גדול יותר והתחלתי לצחוק, מה שכמובן הרטיח אותה..
ידעתי שהיה שווה לחכות. היא אדומה יותר מהעגבניה הכי בשלה שראיתי בחיי.
זה קורע.

אחרי הצלצול ניפרדתי מנייט, ג'ס ומארק, והתיישבתי במקומי לקראת השיעור הראשון.
אווה התיישבה שולחן לפני.
עכשיו כל השנה הקוקו שלה יהיה תקוע לי בפרצוף?

אבל בסדר, ככה לפחות אוכל ללחוש לה בזמן השיעור אם יהיה לי משעמם.
זה יוציא אותה מהכלים.
"בוקר טוב כיתה." אדם מבוגר בעל שיער מעט מאפיר וזקן קצר, נכנס לכיתה. הוא ניראה גג בן ארבעים ושבע.
"אני אהיה המחנך שלכם השנה. בבקשה קראו לי מר קופר."
"בשיעור הראשון לא נלמד מאחר ועכשיו חזרתם מחופשת הקיץ-" קולות הקלה מילאו את הכיתה.
נראה שלאף אחד אין כוח ללמוד. טוב זה לא מפתיע בכלל..
"שששש, שקט!" אוקיי וואו. יחסית לאדם מבוגר מר קופר יודע להרים את הקול.
זה שימושי בתור מורה.
"במקום ללמוד," הוא המשיך בקול סמכותי. "אנחנו נעבור על המערכת שצפויה לנו לשנה הקרובה, ונדבר על מבחני תחילת השנה."

~•••~

סוף סוף נגמר השיעור.
התמתחתי בכסאי כשנשמע הצלצול.
"אחרי ההפסקה כולם לחזור לכיתה, ולא לאחר!"
הרמתי את מבטי מהשולחן והסתכלתי על אווה גרין קוראת איזה ספר.
החלטתי לא להפריע לה הפעם.
גם ככה אני חייב לצאת קצת החוצה וגם ללכת להשתין.

ילד אחד מהכיתה בשם אליוט ניגש אלי כשירדתי במדרגות.
לא היינו חברים טובים אבל היינו יחד בקבוצת הפוטבול ודיברנו כמה פעמים גם בלי קשר. הוא אחלה.
"היי מילר, מה קורה?"
"בסדר. מה איתך?"
"הכל טוב. אמ.. תגיד הבנתי שאתה מכיר את הילדה הזאת, שיושבת לפניך בכיתה."
כן. בהחלט הכרתי אותה.
"ככה ככה כזה. למה?"
"לא, סתם היא.. נראת טוב."
הרמתי את גבותיי בהפתעה. הוא פנה אלי כדי להגיד לי שהוא רוצה להתחיל איתה.
זה.. לא משהו שרואים כל יום.
"ואתה צריך אותי כי..?"
"סתם אתה יודע. אם אתה מכיר אותה אתה בטח יודע להגיד לי איך להתחיל איתה. לא?"
כיווצתי את גבותיי בחשד.
"אה.. לא יודע. אני מניח שכמו שמתחילים עם כל הבנות. מפלרטטים עד שהן נשבות בקסמיך או משהו." גיחכתי.
"אז זהו, שהן לא נשבות כל כך בקסמיי אבל הן לגמרי נשבות בקסמיך. בגלל זה חשבתי שתוכל לתת לי כמה טיפים או משהו, במיוחד אם אתה מכיר אותה.
תגיד לי מה היא אוהבת וזה.. אתה יודע שיהיה לי פור."
גיחכתי לעצמי. הן בהחלט נשבות בקסמיי.
כמו זבובים.
ולבחורצ'יק הזה כאן בהחלט לא יזיקו כמה טיפים.
אבל לא ממני.
ולא לגביה.
ממש לא לגביה.
"תשמע אחי. אני די חייב להשתין אבל ניראה לי פשוט תגיד לה שהיא יפה או משהו ותזרום.."
הוא נראה מאוכזב קצת אבל מיהר להתעשת. "אה.. סבבה. תודה אחי."
"בכיף." ועכשיו אחרי כל התרומה שלי ניראה לי שמגיע לי להשתין סוף סוף.