המניאק מספר אחת שלי

פרק 55

-ראיין-

אני לא מאמין שזה קרה הרגע.
אני לא יודע מי המזדיין שצלצל בדלת, אבל אני הולך לכרות לו את הזין.
"פאקינג שיט.." סיננתי כשירדתי מאווה ונעמדתי, מאפשר לה ללבוש בחזרה את החולצה במהירות.
אני לעומת זאת נשארתי ללא חולצה.
אווה פתחה את הדלת.
"היי בוטן! ו... ראיין?"
"אוי אלוהים.." נאנקה אווה.
"מה אתה עושה פה?" שאלה.
"באתי לבקר... טוב, למען האמת הייתי צריך עזרה בשיעורי בית, אבל... זה די אותו הדבר."
גיחך נייט.
"שיעורי בית? ברצינות? ופשוט באת? מה אם להודיע מראש??"
"אולי אם היית מסתכלת בטלפון שלך מידי פעם, היית רואה ששלחתי לך לפחות שמונה הודעות."
חשקתי את לסתי בזעם.
"נייט, אכפת לך?" הצבעתי בראשי למחוץ לבית בהרמת גבה רבת משמעת.
הוא הנהן בבלבול וסימן לי עם ידו החוצה.
"רק רגע מותק." אמרתי לאווה כשחלפתי על פניה.
תפסתי בידו של חברי ומשכתי אותו החוצה.

"מה נסגר איתך?" שאל כשהתרחקנו מספיק מהדלת.
"מה נסגר איתי?! אתה לא שם לב שאתה פאקינג מפריע?!!"
הוא הרים גבה וחייך חיוך ממזרי.
"תמחק את החיוך המזדיין מהפרצוף שלך, אם אתה אוהב את הזין שלך מחובר לגוף."
"וואו, וואו, וואו... תרגע אחי.. לא צריך לאיים... הבנתי את הרמז שלי, אני אלך עכשיו ואשאיר אותך ואת אהובתך לפתור את הבעיות שלכם לבד..."
גלגלתי את עיניי.
"רגע אחד.. למה בכלל לא באת לבקש ממני עזרה בשיעורי בית שלך?? אני הרבה יותר חכם מאווה."
אמרתי.
זה היה שקר.
פעם חשבתי שאני יותר חכם ממנה ויותר טוב ממנה בהכל, עכשיו אני מבין כמה שזאת טעות.
היא בהחלט הבחורה הכי חכמה שאני מכיר.
"באתי אליך, ולא היית בבית. העדפת להזדיין עם בוטן!"
נאנחתי.
"אלוהים..."
"אני בהחלט מדהים בצורה בלתי רגילה, ראיין, אבל אני עוד לא אלוהים."
גיחך נייט ושלחתי אליו מבט מצמית בתגובה.
"אוקיי, אוקיי.... הבנתי.. יואו.. אני הולך..."
הוא מלמל בעודו צועד לאחור כשידיו מורמות באוויר כחף מפשע.
לעזאזל...
הבן אדם הזה עוד יהרוג אותי...

נכנסתי בחזרה פנימה וראיתי את אווה יושבת על הספה ומשחקת בשולי חולצתה בעצבנות.
"היי.." מלמלתי.
"או, היי." היא הרימה את ראשה ומבטה פגש במבטי.
"העפתי אותו מפה."
היא הנהנה.
"הכל בסדר?" שאלתי וכיווצתי את גבותיי.
"כן. ברור. הכל לגמרי מעולה." ענתה בקול גבוה מהרגיל.
חייכתי והתיישבתי לידה.
"את לא במקרה מאוד מובכת עכשיו בגלל מה שקרה קודם... נכון?" שאלתי וניסיתי להעלים את חיוכי בחוסר הצלחה, כשראיתי אותה מסמיקה.
"מה פתאום." ענתה ושבירת קול נשמעה בתשובתה.
היא כחכחה בגרונה במהירות.
צחקתי.
"טוב לדעת." אמרתי בשעשוע.
"סתום, אידיוט.." רטנה וטמנה את פניה בכפות ידיה במבוכה.
היא באמת הייתה כל כך פאקינג חמודה כשהייתה מובכת.

"היי," הרמתי את ראשה ואילצתי אותה להביט בי כשסובבתי את סנטרה לעברי.
מבטי ריצד על עיניה החומות.
"את לא צריכה להתבייש ממני."
היא נשכה את שפתה.
"אף פעם." הוספתי והבטתי עמוק לתוך עיניה.
"מה שתגיד.." מלמלה ואז הסיטה את מבטה ונעמדה.
"אני... עוד לא הסתרקתי אפילו, אז.. אם לא אכפת לך... אתה יודע."
מה?
היא רצינית?
"את מגרשת אותי?" שאלתי ונעמדתי מולה.
"ל-לא. אני פשוט.. אני באמת צריכה להתארגן וע-"
"זה התירוץ הכי טוב שלך? את צריכה להסתרק? נו באמת אווה, יש לך את השיער הטבעי הכי חלק שראיתי! מה את מחרטטת אותי?!"
"אני לא מחרטטת אותך! אני פשוט באמת עוד לא התעוררתי אפילו, ואז אתה נכנסת.. אז עכשיו אני רוצה להת-"
"יודעת מה? זין על זה. את רוצה שאני אלך עכשיו? שום בעיה. לכי תסתרקי לך בכיף, אני לא אפריע לך." ואז יצאתי מביתה בסערה מבלי לחכות לתגובה.