המניאק מספר אחת שלי

פרק 2

-אווה-

כשנכנסתי בשער בית הספר כבר חיכו לי בכניסה שתיים מהחברות הטובות ביותר שלי- נעמי ופיבי.
נופפתי להן לשלום תוך כדי ריצה לכיוונן.
כבר חודשים שלא ראיתי את הילדות האלה במציאות!
התגעגעתי אליהן כל כך ולא ניראה לי שהבנתי את זה באמת, עד שדמעות של אושר התחילו לזלוג על לחיי כשחיבקתי אותן בחוזקה.
"התגעגענו אליך בטירוף איווי." אמרה נעמי בקול חנוק מדמעות.
"גם אני אליכן." יבבתי כמעט, ובקול קצת רם מידי.
ניראה לי שאיזה ילד מכיתה ז' או ח' הסתכל עלינו בתדהמה.
התעלמתי ממנו. לא כל יום יוצא לי לראות את החברות הכי טובות שלי אחרי חצי שנה.

"רגע בנות-" ניסיתי להחלץ מחיבוקן שמחץ אותי לגמרי. "איפה לידיה?"
"בטח מאחרת. את יודעת כרגיל." צחקה פיבי.
"סליחה?!" קול גבוה הופיע פתאום מאחורי והסתובבתי בבהלה.
"לידי!"
"אווש!"
לא הספקתי להרים את ידי לחיבוק ולידיה כבר התנפלה עלי ומחצה אותי לגמרי.
"אני כל כך כועסת עליך שעזבת אותי עם שתי הסתומות האלה." היא אמרה, לא מרפה ממני.
"גם אני התגעגעתי אליך." לחשתי בקול צרוד.
היא חייכה אליי את חיוכה המקסים ביותר.
הבחורה הזאת היא משהו, זה בטוח.

"נו, ספרו. מה פספסתי?"
"או, את יודעת.. שום דבר מעניין. רק שיעורים ובית ספר ו.. לנומי יש חבר חדש.. כרגיל."
'נומי' היה שם החיבה שלנו לנעמי.
ווואו שאלוהים יעזור לי, הבחורה הזאת מחליפה בני זוג כמעט כמו שמחליפים חודים בעט עיפרון.
אני מבינה למה כולם רוצים אותה.
היא מלאת שמחת חיים ותמיד גורמת למי שלידה להדבק באור שהיא מקרינה.
הבחורה הזאת היא מקרן אנושי.
אני מקווה כל כך בשבילה שבסוף היא תמצא מישהו שבאמת ראוי לה.
כמובן היא יצאה בעבר עם כמה בחורים נחמדים אבל אפשר לומר שהרוב היו ממש זבלים.
למזלנו כמו שנעמי יכולה להיות מאושרת ומפיצת אור, היא יכולה בקלות גם לשרוף כל אדם שפוגע באנשים שחשובים לה, או בה.
זאת אחת התכונות האהובות עלי בה, היא לא מפחדת לעמוד על שלה.
כניראה שרק בזכותה אני הצלחתי לפתח ביטחון עצמי.

~•••~

אחרי השלמת פערים קלה היינו צריכות להגיע לכיתות.
אני ופיבי הלכנו יחד לכיתה י'1 הכיתה של כל החננות אפשר להגיד.
אבל לא נורא. זה לא מפריע לי. כל עוד אני אסיים חמש יחידות מתמטיקה, כולם מוזמנים להגיד מה שהם רוצים.
נעמי הלכה לי'2 ולידיה לי'3.
בדרך לכיתה אני ופיבי דיברנו קצת על המערכת ועל המורים שיהיו השנה אבל השיחה דעכה ברגע שנכנסנו בדלת.
פיבי לא הבינה למה נעצרתי פתאום.
הסתכלתי ישר קדימה, יושב שם עם חבורת ילדים ומחייך אלי בשעשוע, הוא. פאקינג הוא. ראיין מילר מסתכל עלי ולא מסיר את המבט.
זין.