המניאק מספר אחת שלי

פרק 44

-ראיין-

שרלוט יצאה כלבה.
יצא לי לפגוש חארות של אנשים בחיים שלי ומי כמוני יודע, אני בעצמי חרא של בן אדם, אבל שרלוט עברה כל גבול.
ברגע שהיא פרסמה את הסרטון הזה ידעתי שאווה תשנא אותה לנצח.
ברגע שהיא גילתה שהיא הפיצה שמועות שהיא נאנסה, ותלתה עליה שלטים, ידעתי שאווה לעולם לא תסלח לה.
אבל ברגע שהלכתי לשרלוט ודיברתי איתה, אמרתי לה שתתנצל והיא סירבה, ידעתי שאני לעולם לא אסלח לה.
אין שום סיכוי.
שרלוט תשלם על זה.

"לא. אין סיכוי, בייב, אני רצינית!"
"ואני עוד יותר רציני, אנחנו הולכים לסרט הזה."
אלוהים...
שמישהו יזכיר לי לא ללכת שוב לקולנוע עם פול ואנני לעולם.
"תמשיך לחלום!"
"אני בהחלט אמשיך, ואני גם אגשים אותו."
אנני גלגלה את עיניה.
"אולי תסתמו שניכם ותבחרו כבר סרט?!"
הצעתי.
הם התעלמו ממני והמשיכו לריב.
"פעם קודמת אתה בחרת סרט!"
"אחרי שאת בחרת פעמיים לפניי!"
"ממש לא!"
"ממש כן!"
"בחרנו אותו ביחד!"
"לא לא לא לא לא, את בחרנו אותו בלעדיי ואני התפשרת-"
"מה שתגיד."
"יופי."
"יופי."
"יופי."
"יופי."
"מצוין."
"אחלה."
"בסדר גמור."
"מעולה."
לעזאזל עם השניים האלה.
"אני הולך לשירותים. תעשו לי טובה וכשאני חוזר תחליטו כבר!"
רטנתי והלכתי משם.

אחרי שיצאתי מתא השירותים ושטפתי ידיים, חזרתי למקום שממנו הלכתי וחיפשתי את פול ואנני.
הם לא היו שם.
לעזאזל...
הטלפון שלי צלצל.
עניתי מבלי לבדוק מי זה, בעודי ממשיך לסרוק את המקום והצמדתי אותו לאוזני.
"הלו?"
"ראיין?"
שרלוט.
"ביי."
"לא לא לא, רגע ראיין חכה."
"למה לחכות, שר? שתפרסמי על עוד מישהו שקרים ותשפילי אותו מול כל בית ספר?"
"מי שמדבר. אתה חושב שלא שמעתי על מה שעשית לחברה שלך בכיתה ח'?"
מאיפה לעזאזל היא יודעת על זה?
"אין לי מושג על מה את מדברת, שר."
"כן בטח. אני יודעת טוב מאוד מה עשית, ואני יודעת טוב מאוד שאין לך שום זכות להטיף לי על מה שאני עשיתי. אתה יודע, בסופו של דבר אנחנו די דומים אחרי הכל."
"מה שהיה או לא היה שרלוט, הוא לא פאקינג עניינך, אז תפסיקי לדחוף את האף."
ככה סיימתי את השיחה וניתקתי.

"ראיין."
הסתובבתי לאחור.
"פול. איפה אנני?"
"אין לי מושג... היא התעצבנה והלכה. זין.. יצאתי אידיוט."
"כל זה בגלל סרט? ברצינות? מה יש לשניכם?"
"עזוב. זה.. מסובך."
הרמתי גבה.
"אוקיי... אז מה עושים? רואים את הסרט?"
"לא, לא ניראה לי. אתה יכול לראות אם בא לך, אני אלך לחפש אותה."
לפני שהספקתי להנהן הוא נעלם.
זה... לא מוזר בכלל.
אבל לא התכוונתי ללכת לסרט לבד כמו מסכן.
העדפתי לחזור הביתה.

-אווה-

"אני אקח סודה."
"שום בעיה." חייכתי ורשמתי את ההזמנה בפנקס.
הדבר היחיד שעזר לי לעבור את היום היה לעבוד.
נכנסתי למטבח ומילאתי כוס סודה, ואז חזרתי לשולחן והבאתי לאיש את הכוס.
אנני לא הייתה בעבודה היום אז הייתי צריכה להסתדר לבד.
העדפתי לעבוד ככה.
גם ככה הייתי כאן כבר מספיק פעמים בשביל לשרוד בלעדיה.
"היי מלצרית!"
הסתובבתי לעבר הקול וברגע אחד העולם התחיל להטשטש.
שרלוט ישבה שם, ליד הדלפק, מחובקת עם איזה גבר שלא הכרתי (והנחתי שגם היא לא כל כך), וסימנה לי שאבוא.
לא.
שום סיכוי.
אני לא רוצה להתקרב לאישה הזאת יותר בחיים שלי.
הסתובבתי ונכנסתי למטבח.
נצמדתי לקיר וניסיתי למחוק מראשי את התמונה שלה.