המניאק מספר אחת שלי

פרק 16

-ראיין-

זה היה יום שישי אחר הצהריים.
נפגשתי עם נייט כדי שנלך אחר כך יחד למסיבה.
"תגיד יש לך מישהי למסיבה?" שאלתי אותו.
"למה? יש לך מישהי לשדך לי?" הוא חייך בציפייה.
"לא. אידיוט. מאיפה אני אשיג לך שידוך?"
הוא נראה מאוכזב.
"למה? לך יש מישהי?"
חייכתי משאלתו.
"האמת, שמעתי שיש את הילדה החדשה הזאת, שרלוט. ו..שמעתי שהיא שווה. כאילו, ממש שווה." הוא פער את עיניו וחייך חיוך גדול.
"לא לא לא, על תחשוב על זה אפילו. היא שלי!"
הזהרתי אותו במבט מפציר.
הוא חייך חיוך זומם.
הרצנתי את פרצופי. "אני מתכוון לזה נייט. תזהר ממני."
הוא לא נראה משתכנע. "אבל מה כואב לך? אני החבר הכי טוב שלך! פעם בחיים תתן לי גם סיכוי למצוא מישהי, אתה אפילו לא בקטע של מחוייבות אתה משתמש וזורק, על תהיה מניאק נו בחייאת ראיין!"
גלגלתי את עיני למשמע הדברים האלה.
'משתמש וזורק' כן בטח. מי שמדבר.
"יודע מה? בואו נתחיל איתה שנינו וניראה כבר לבד את מי היא תרצה."
היא ניראה שוקל את הצעתי. "נו טוב. יותר טוב מכלום." הנהנתי בהסכמה ולחצתי את ידו.
"תגיד? אתה חושב שהן יתלבשו חשוף הבנות? או שזו לא מסיבה מספיק.. מסיבתית?" הסתכלתי עליו מנסה להבין מה הוא רוצה מחיי.
נייט הזה הוא באמת משהו מיוחד. "אני באמת לא יודע מה אתה רוצה ממני, אבל כן. בנות תמיד יחפשו תירוץ להתלבש חשוף."
"מעולה. כי הבנתי גם שיהיה אלכוהול.." הוא אמר לי בחיוך ממזרי.
"נייט. בבקשה על תעשה משהו טיפשי." הוא גלגל את עיניו. "אני אף פעם לא עושה דברים טיפשיים.."
הנדתי בראשי לאות ייאוש.
"טוב... אז, שנחליף למשהו יותר.. נורמלי?"
הוא שאל כעבור רגע.
"סליחה? מה הבעיה במה שאני לובש? אני להזכירך כבר התקלחתי והחלפתי בגדים מאז האימון."
"עזוב נו. רק אני אחליף." זה בהחלט היה רעיון טוב מאחר והוא עדיין לבש בגדי אימון.
"נייט!" קראתי לו מהחדר.
"מה?"
"ותתקלח!"
"לך תזדיין."
צחקתי בקול.

כעבור כמה זמן כבר היינו מוכנים ליציאה.
"מתי זה מתחיל?" שאל אותי נייט כשהתעסקתי בטלפון.
"ב...שמונה. עוד שש דקות."
"טוב. אז בוא נצא כבר. למה מחכים?" הוא שאל ונעמד.
"לפול ואנני." הוא כיווץ את גבותיו.
"מה הקשר? רגע. הם גם באים? הם יודעים שיהיה שם אלכוהול?? הם בטח ישחטו אותנו אחד אחד או יותא גרוע ישלינו עלינו! פאק! ההורים שלי יהרגו אותי."
"טוב תרגע הם יודעים! והם לא יגידו כלום. טיפלתי בזה. חוץ מזה אני מניח שהם צפו את זה, מה עוד כבר יכול להיות במסיבה הזאת שיגרום לכולם לבוא? אני אלך לקרוא להם." יצאתי מהחדר והלכתי לאורך המסדרון עד שהגעתי לחדרו של פול.
דפקתי על הדלת בחוזקה.
"פול! בואו כבר! נו!"
"רגע!! יא לחוץ!"
מה רגע עכשיו? אלוהים. נו טוב. זה לא שבאמת יהיה אכפת לי לאחר, אבל בכל זאת, כל זמן שאני נמצא פה, אני לא נמצא במסיבה עם אלכוהול ובנות כוסיות להתמזמז איתן.
כעבור דקה הוא יצא מהחדר וקצת אחריו גם אנני.
"יופי אז אתם מוכנים לזוז עכשיו?"
"אנחנו באים תרגע. מה אתה כל כך לחוץ להגיע בזמן?"
"איזה בזמן? מה אתה רוצה? אני הולך לשם כי אני רוצה ללכת למסיבה, ואם אני רוצה ללכת זה אומר שאני לא רוצה להשאר פה. אז בוא כבר!"
הוא גלגל את עיניו ונתן לי מכה על העורף.
"אחח."
"הולכים. מרוצה? ותביא את חבר שלך."
"נייט! בוא הולכים."