חוקי הדם - חוקי המבצר

פרק ראשון ~ גורל

"קומי" קאז מצווה שוב בזמן שהוא קופץ מעלה ומטה בהתרגשות מנופף בחרבו באוויר.
אני מביטה בו מהקרקע לאחר עוד סיבוב קשוח בו הם הכו אותי ללא רחמים, כמו תמיד ארון אחראי על טקטיקת ההתקפה. בעוד שביין תוקף אותי מצד אחד, ארון מפרק אותי מנשקי מהצד השני, מה שמשאיר לקאז להניף בחוזקה את החרב מעץ שבידו ישירות לצד ימין של גופי ולראות אותי נוחתת לאדמה בחיוך.
"אתה נראה כמו ילד קטן." אני מתגרה בו ומקפלת את רגלי אל חזי, הוא מושך בכתפיו ומתחיל להסתובב סביבי, מחכה לתקוף שוב. ידי עולה אל צד גופי ומחזיקה את צד החזה שלי, מהכאב החד בנשימותיי אני יודעת שהצלעות שלי נפגעו קשה מההתקפה האחרונה שלהם.

הפציעות מהאימון הזה לא קשות כמו מהפעמים הקודמות, אני אפילו יכולה לומר שהם מרחמים עלי. באימונים הקודמים שלי איתם ועם האחים האחרים הם פרקו, שברו, ריסקו וחתכו כמעט כל איבר בגופי, אך הפעם אילו מכות יבשות שמחר יהיו כחולות והרבה יותר כואבות.
ההחלמה של צבע הדם שלנו מהיר יותר משל כל צבעי הדם האחרים, איברים שבורים נרפאים תוך שבועות ספורים, חתכים נסגרים ומגלידים בימים מעטים. אנו מיוחדים וזאת הסיבה שאבא לקח כל אחד מאיתנו להיות חיילים.
כל יום במבצר הוא יום אימונים. חרבות, סכינים, חץ וקשת אנחנו מתאמנים עד שאנחנו נופלים, ללא רגש וללא רחמים.

"אמרתי קומי!" קולו הכועס של קאז נשמע מתוך האפלה, ראייתי מתערפלת וראשי נופל. ידיים חזקות מושכות אותי ממותניי ומצמידות את גבי אל חזה רחב וקשה.
עיניי נפקחות מיד ללחישת קולו של ארון באוזני, "את מסוגלת המשיך?"
"כן" אני עונה בקול חד ומתנערת מאחיזתו. עייני נעצמות כדי להתרכז, להרגיש, לחסום כפי שאבא לימד אותי.
"קדימה ילדה, עוד סיבוב." קאז חסר הסבלנות מוציא אותי מאיזון. "למה שלא תנסה להילחם בי לבד ונראה כמה זמן תחזיק מעמד?" אני מחייכת אליו בהרמת גבות ומעצבנת אותו.
קאז מהדק את אחיזתו בחרב עד שמפרקי אצבעותיו מלבינות.
"אני חושב שהיא צודקת, לא תצליח לשרוד מולה בקרב לבד." מגחך ביין ומביט בי בצימאון לקרב, הוא מנסה לגרום לקאז להשתגע. "אני חושב שאתה צריך לסתום ביין," הוא נוהם לעברו בעיניים רושפות.
זין! הוא עצבן אותו.
לפתע ארון מסובב את ראשו לנקודה רחוקה ביער ומביט בה בקדחתנות, "מישהו צופה בנו." כולנו מפנים את ראשינו לאותה נקודה. "שניים" אומר ביין ואני מוחה, "ארבעה, רק שניים מצליחים לראות," ארון מחייך אלי בגאווה ואני מרגישה סלידה עמוקה לחיוכו.
"מי האידיוט שמטייל כל כך קרוב לגבול בין הארצות ולשטח שלנו?" שואל קאז בהתנשאות.

"הגיע הזמן לסיים להיום," פוקד ארון, הם נכנסים לעמדות ומחכים להסכמתי, אני מהנהנת אל קאז ומרימה את חרבותיי לעמדת קרב. ביין רץ ראשון לכיווני מניף את חרבו בתנועה רחבה לכיוון חזי, אני חוסמת עם שתי חרבותיי שיוצרות צורה של איקס ומניפה את חרבו לכיוון השני, האחיזה של ביין בחרב משתחררת והיא ועפה אל פניו של קאז שזז לצד במהירות.