פרק 38

1.5K 74 35
                                    


נקודת מבט אריאל

עבר כבר שבוע מאז שליאו עזב

לא דיברתי איתו מאז מה שקרה

רציתי כל כך להרים טלפון אבל הכרחתי את עצמי לא לעשות את זה

לא מגיע לו שאבדוק לשלומו

לא מגיע לו את הדאגה שלי

את האהבה שלי

יום אחרי יום אני קמה עם תחושה של ריק בלב בגללו

אבל אני שמה על עצמי חיוך מזוייף כדי שלא ידאגו

כדי לא להראות לעולם כמה שהוא צדק

הוא השאיר אותי לדמם והלך, כמו שהזהירו אותי

״את בסדר?״ אלירן לחש לי, עוצר את מחשבותיי

הרמתי את מבטי, נזכרת שאני יושבת בספסל עם מעין לירי ואלירן

מעין ולירי דיברו על איזה בחור שהיה במסיבה שהן הלכו אליה

הן התעקשו שאבוא אבל לא היה לי כוח לזה

״כן״ חייכתי חיוך מאולץ ״הכל בסדר״

הרגשתי שאני הופכת לליאו בקטע הזה

לשקר שאני בסדר כשזה הדבר האחרון שיכול לתאר את איך שאני מרגישה באמת

״את שוב חושבת עליו אה?״

אלירן היה שם בשבילי כל יום בשבוע האחרון, הוא דאג לי כל כך, בא להכין לי אוכל כשלא היה לי תיאבון כי היה לו חשוב שאוכל משהו, הוא הקשיב לכל החפירות שלי על ליאו

הוא כבר ידע על כל הכאב שליאו השאיר לי כשעזב

״אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש״ אמרתי לו בכינות ״אני מנסה לשכוח ממנו, אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות אבל אני פשוט לא מצליחה״

אהבתי אותו כל כך אבל הוא תקע לי סכין בלב, ועדיין איכשהוא אני מרגישה שאם אפסיק לאהוב אותו זה יכאב יותר

כי איך אפשר לשכוח מבן אדם שאת אוהבת כל כך?

הוא הביט בי בעצב ״מגיע לך מישהו שיעריך אותך ארי, מגיע לך יותר טוב ממנו״

הסכמתי עם המילים שלו

מגיע לי מישהו שיעריך אותי, שיעריך את הדברים שאני עושה בשבילו

מגיע לי בן אדם שלא יעזוב רק בגלל שהוא מפחד להתאהב

ובכל זאת, אנשים לא בוחרים במי להתאהב.

אם הייתי יכולה החיים היו יכולים להיות הרבה יותר קלים

-------

My safe placeWhere stories live. Discover now