פרק 12

1.8K 78 21
                                    


נקודת מבט אריאל

הוא פשוט הלך עכשיו והשאיר אותי לבד

פשוט לא ייאמן

נכנסתי הביתה בכעס וטרקתי את הדלת אחריי

״וואו מי עיצבן אותך ילדה?״ אדם התקדם לכיווני ״צריכה שאח שלך יכסח לו את הצורה?״

בשמחה

״מה קרה ארי?״ הוא התקרב אליי והניח את ידיו על הכתפיים שלי

לא יכלתי לעצור את הדמעות יותר

״היי מה קרה?״ הוא שאל בדאגה והכניס אותי לחיבוקו ״מה קרה ארי?״

הדמעות זלגו בלי הפסקה

״אני לא יודעת למה אני בוכה בכלל״ השתחררתי מחיבוקו
לבסוף ״זה.. זה סתם פשוט.. יום רע״

חשבתי שהיום הולדת הזאתי תהיה הכי טובה שיש, ובמקום זה היא רק מלאה בעצב וכאב.

לא רק שההורים שלי לא עשו לי הפתעה וחזרו הביתה כדי לחגוג לי יום הולדת כמו שחשבתי שיעשו

הם בכלל לא טרחו להרים לי טלפון, הם שכחו ממני לגמרי

גם בגלל זה בכיתי

גם בגלל הקשר שלי ושל אלירן שהתחיל להסתבך פתאום

וגם בגלל ליאו שבירך אותי כל כך יפה ליום הולדת ואז השאיר אותי לחזור הביתה לבד

בתור אחת שתמיד כל כך מתרגשת ביום הולדת שלה והחיוך אף פעם לא יורד לה מהפרצוף למשך כל היום זאת הייתה הרגשה נוראית שפתאום זה התהפך לגמרי

ועכשיו כל מה שבא לי זה להתקלח ולהיכנס מתחת לפוף

ולא לצאת עד שארגיש יותר טוב עם עצמי

״אני מצטער ארי״ הוא הבין את העצב שלי ״אני יודע כמה חיכית לשיחה מהם״

הרגשתי גוש בגרוני ״הם פשוט שכחו ממני היום אדם, לאחרונה אני מרגישה שהם כל הזמן שוכחים אותנו״

קשה לי שהם לא באים לבקר אותנו לעיתים קרובות, שלא יוצא לי לראות אותם

אבל עוד יותר קשה לי שהם בכלל לא מתקשרים, כאילו שכל מה שמעניין אותם זה העבודה שלהם

אני יודעת שאנחנו חשובים להם ושהם אוהבים אותנו אבל לפעמים זה מרגיש שהם לא מתגעגעים אלינו כמו שאנחנו מתגעגעים אליהם

וזה הורג אותי

———————-

נקודת מבט ליאו

אחרי שהגעתי הביתה ונרגעתי קצת ממה שקרה, ההבנה שהשארתי את אריאל שם לבד הכתה בי

התחלתי לדאוג שאולי היא לא חזרה הביתה והאשמה הרגה אותי

My safe placeWhere stories live. Discover now