פרק 35

1.6K 63 36
                                    

נקודת מבט אריאל

אדם רצה לקחת אותי לגלידה כסליחה על שצעק עליי לפני כמה ימים כשראה אותי ואת ליאו באותה מיטה

אמרתי לו שכבר סלחתי לו על זה אבל הוא התעקש

אז הסכמתי

לא יזיק לי קצת גלידה וקצת הסחת דעת ממה שקרה עכשיו עם ליאו

התיישבנו לאכול ״אני לא הייתי צריך לצעוק עלייך באותו היום, אני פשוט כעסתי כי זה הפתיע אותי וכי באמת רציתי את ההכי טוב בשבילך״

הנהנתי בהבנה ״אני יודעת אדם״

״אבל אחרי איך שהוא דיבר אלייך באותו היום״ הוא אמר ״הבנתי שאולי טעיתי, אולי איתך זה שונה. אולי הוא באמת מרגיש אלייך משהו, משהו שלא חשבתי שהוא אי פעם ירגיש כלפיי מישהי״

מילותיו היו אמורות לשמח אותי אבל הן לא עשו את זה

״חשבתי שזה ישמח אותך ארי״ הוא אמר כשראה את הפרצוף המוטרד שלי

״זה סתם״ ניסיתי להתעשת על עצמי ״סתם.. יום לא משהו״

״מה קרה?״ הוא שאל

שמחתי שלפחות לו אני יכולה לספר הכל מבלי להמעיט בפרטים לגבי הפחדים של ליאו

כי הוא מכיר אותם יותר טוב מכולם

״אני מפחדת שהוא יתחיל להרחיק אותי לאט לאט״ אמרתי ״אני מרגישה שזה קורה כבר עכשיו״

הוא לא אמר דבר, רק עשה בדיוק מה שהייתי צריכה שיעשה

הוא הקשיב לי מבלי לכעוס, מבלי להגיד שהוא צדק

״אני יודעת שהוא מרגיש כמוני אדם״ אמרתי ״אבל אני גם יודעת שאם אני לא אעשה משהו אני אאבד אותו וזה מפחיד אותי״

יכלתי לספר לאח שלי הכל, תמיד.

הוא כמו החבר הכי טוב שלי

ככה זה כשההורים לא בבית והוא המשפחה היחידה שיש לי פה

״ליאו בן אדם מסובך, מאוד.״ הוא אמר ״בגלל זה לא רציתי אותו בשבילך״

חשקתי את לסתי

לא אהבתי את הכיוון של השיחה הזאת

״ובכל זאת״ הוא אמר ״הוא אוהב אותך, אני יכול לראות את זה. לא הייתי נותן לכם להתקרב אם לא הייתי בטוח במיליון אחוז שהוא לא מרגיש אלייך משהו, משהו אמיתי.״

My safe placeWhere stories live. Discover now