פרק 16

1.8K 90 14
                                    


נכנסתי אל מסעדת הבר מנסה להשתלט על הכעס והעצב שנכנסו בי

אני לא מאמין שאני צריך להיות במשמרת עכשיו אחרי מה שקרה

זה כזה לא זמן מתאים

אבל אין לי ברירה, אני צריך את הכסף הזה

״היי״ אריאל חייכה אליי חיוך קטן

״היי״ לא הצלחתי להשיב לה חיוך בחזרה

היא כיווצה את גבותיה ״הכל בסדר?״

הנהנתי בכאב כי לא הצלחתי להוציא משהו מהפה

הרגשתי שאם אתחיל לדבר דמעותיי יתחילו לזלוג ולא יכלתי לתת לזה לקרות

לא פה

לא מול כולם

״רוצה לדבר על זה?״ היא הבינה שקרה משהו

לא יכלתי להוציא מילים מהפה

הרגשתי שזה רק עניין של זמן עד שכל מי שפה יראה אותי מתפרק

הייתי חייב לצאת משם

אני אף פעם לא נותן לאנשים לראות אותי ככה חשוף ופגיע

״א.. אני חייב ל.. ללכת רגע״ יצאתי מהר מהבר

התעלמתי מהקריאה שלה בשמי

תנשום ליאו תנשום

לקחתי נשימה עמוקה והכרחתי את עצמי להתעשת על עצמי

אני חייב לחזור אל הבר, אסור לי לצאת באמצע משמרת

כשנכנסתי חזרה אל מאחורי הבר אריאל שאלה בדאגה ״מה קרה?״

״כלום״ שיקרתי ״הכל בסדר״

כמו תמיד לא מיהרתי להיפתח בפניי אנשים ולספר להם את האמת
על איך שאני מרגיש

״אתה יודע שאתה יכול לספר לי נכון?״ היא הניחה את ידה על ידי כתמיכה, מעבירה בי זרמים נעימים

זה היה מוזר

״אני יודעת שהקשר שלנו הוא..״ היא עצרה לחשוב איך להשלים את המשפט ״טוב, מאוד מוזר ורוב הזמן אנחנו בכלל מתעבים אחד את השנייה אבל אני בכל זאת פה, אם אתה מרגיש בנוח לספר לי משהו, כל דבר. אני יותר מאשמח להקשיב ולעזור במה שיכולה״

לא ידעתי איך להגיב לזה

בשנים האחרונות אף אחת לא הראתה דאגה כלפיי, לא נתנה לי את ההרגשה שבאמת אכפת לה ממני ושהיא רוצה לשמוע מה עובר עליי

אפילו לא אמא שלי

עם כמה שזה מגוחך

ודווקא מכולן אריאל היא זאת שאומרת את המילים האלו?

עד לא ממזמן היא הייתה סתם האחות הקטנה והמעצבנת של אדם שלא מפסיקה להטריף אותי מרוב שהיא כל כך מציקה

My safe placeWhere stories live. Discover now