במקום הלא צפוי

פרק 33

ריילי-
אני שוכבת על המיטה, עדיין עצבנית מוקדם.
למה הוא עושה לי את זה?
ככה הוא מוכן בקלות לעזוב אותי? זה פגע בי כל כך.
אני יודעת כמה הוא רוצה להתגייס, ואני גאה בו על זה מאוד. אבל מה הבעיה שלו שאני אצטרף אליו?

דפיקות נשמעו על דלתי ואני כבר מנחשת שזה הוא. ״אני לא פה.״ אני אומרת בכעס ונכנסת לתוך השמיכה, כשהיא מכסה את כל גופי כולל פניי.

צחקוק נשמע מבעד לדלת והדלת נפתחת באיטיות.
צעדים מתקרבים אליי וגוף כבד מתיישב על מיטתי לידי.
יד גדולה מושכת את השמיכה קדימה, כדי שיוכל לראות את פניי.

פרצוף זועף מופיע על פניי ולוק מצחקק.
״סתום. אני לא מדברת איתך.״ אני אומרת ונשכבת לצד, עם הגב אליו. הוא נאנח ומלטף את שיערי בעדינות. ״למה את כל כך קשה?״ הוא שואל אותי כשציניות נשמעה מקולו.
אחרי כמה שניות של שקט, שאני לא עונה לו, הוא מטפס מעליי ונשכב לידי במיטה. כך שפניי מול פניו.

מכריח אותי להסתכל על עיניו. ״מה?״ אני שואלת כשהוא בוהה בי והוא נאנח שוב. הפעם ידיו עוברות ללטף את פניי. ״גם כשאת כועסת את יפה.״ הוא אומר בחיוך קטן ואני מגלגלת את עיניי. למה הוא חייב להיות כל כך חמוד גם שאני עצבנית עליו?
״זה לא יעזור לך...״ אני אומרת לו בזעף והוא מצחקק שוב. וואי אני שונאת אותו, ואוהבת אותו כל כך.

״אני דווקא חושב שכן...״ הוא אומר כשהוא רואה שמבטי מתרכך. ואני חוזרת להפעיל על פניי מבט עצבני.
אחרי שוב כמה שניות של שקט שאני מסרבת להסתכל עליו, הוא עוטף עם זרועותיו את גופי ומצמיד אותי אליו. חום מופיע בלחיי.

״את יכולה להפסיק לכעוס עליי?״ הוא שואל בשקט ואני מנידה בראשי. ״לא.״ אני אומרת והוא מחייך חיוך קטן. ״למה?״ הוא שואל. למה הוא משחק אותה עכשיו תמים?
״אתה יודע בדיוק למה. למה שלא תרצה שאני אבוא איתך? אתה מפחד שימאס לך עליי? ושלא תוכל להיפטר ממני? פשוט היית אומר והכל טוב. לא אציק לך יותר.״ אני אומרת ורוצה להסתובב לצד השני אבל גופו משאיר אותי שרועה מולו. לא נותן לי להסתובב.

מבט פגוע וכועס הופיע על פניו. ״אל תגידי את זה אפילו בצחוק, פרד.״ הוא אומר ועיניו התרככו למבט של כאב וליבי מתכווץ למראה זה. ״את יודעת שזה לא נכון.״ הוא אומר ואני לא עונה.

״אז למה? למה אתה מסרב שזה יקרה? אתה לא רוצה להיות איתי?״ אני שואלת אותו בקול שבור והוא מקרב את פניו לפניי.
הוא מלטף עם האף שלו את האף שלי והפה שלו רופף על שלי.

״אני רוצה להיות איתך תמיד. אבל אני לא רוצה שתעצרי את החיים שלך בגללי.״ הוא אומר בשקט.
״זה לא נכון.  זה בחיים לא יקרה. אני לא אעצור את החיים שלי איתך. איתך הם רק מתחילים.״ אני אומרת לעיניו בשקט.

הוא מקרב את שפתיו לשפתיי ומנשק אותם בעדינות רבה. כאילו הוא מפחד לא לשבור אותי בטעות.
הנשיקה קוראת באיטיות מייסרת, רק רוצה עוד משפתיו.
הוא עוצר את הנשיקה אחרי כמה שניות ומסתכל על עיניי.
״אני פשוט בחיים לא אצליח להגיד לך לא, אה?״ הוא אומר ואני מחייכת חיוך ניצחון.

ניצחתי.

אני מצחקקת ומחבקת אותו בחוזקה.
************
היום הגדול הגיע.
לוק מתגייס ואני מצטרפת אליו.

כמובן שאף אחד לא קיבל את זה חלק... אבל לא אכפת לי. גם אם קשה ללאה, או להורים שלי. אני הולכת איתו.

כמובן שכל הזמן הזה אני אבקר בבית בלי סוף. הבטחתי ללאה, פעם בחודש באה לביקור.
לאה מוחצת אותי בחיבוק גדול ואני מרגישה שאני נחנקת.
״לאה את מוחצת אותי.״ אני אומרת לה חנוקה והיא מצחקקת ומשחררת אותי.
״איך את עוזבת אותי אה?״ היא אומרת לי ואני מחייכת חיוך קטן.
״את תמיד יכולה להצטרף.״ אני אומרת לה והיא מצחקקת שוב.
״טוב, תשמרו על עצמכם אה?״ לאה אומרת לי וללוק ושנינו מהנהים.
לוק לוקח את ידי ולוחץ אותם בחוזקה. כאילו מפחד שאלך.

לאה נותנת חיבוק אחרון ללוק, וכך גם ההורים שלהם. ״גאה בך בן שלי. תשמור על עצמך.״ אמא של לוק אומרת לו לתוך החיבוק ואני מחייכת למראה זה.
עצוב לי בלב.

״יאללה. את מוכנה?״ לוק אומר לי כשם את התיק על כתפיו. ״מאז ומתמיד.״ אני אומרת ושנינו נפרדים לשלום מכולם.

******
נחתנו בשלום בישראל.
ציינתי כבר שלקחתי שיעורים בעברית לפני שבאנו?
לעזאזל, השפה הזאת קשה ברמות. איך אנשים מצליחים לדבר אותה כל כך מהר?
לקח לי שלושה חודשים רק ללמוד את האותיות ג׳יבריש האלה.

אני ולוק שכרנו דירה בעיר באר שבע. שתהיה כמה שיותר קרובה לבסיס שלו. המדינה הזאת יקרה ממש. התחלתי כבר לפני חודש, להסתכל באתרים בישראל, כדי למצוא עבודה. חייב להכניס כסף איך שהוא כדי לחיות כאן. אי אפשר לסמוך על הכסף שלוק מקבל בצבא.
נרשמתי לחמש ראיונות עבודה שונות, שאוכל לעזור בהם עם האנגלית שלי.

כבר הספקנו להתמקם פחות או יותר בדירה.
עוד יומיים בדיוק לוק מתגייס וכבר הספקנו לקנות לו את כל הדברים שצריך לגיוס.

אני לחוצה ברמות