במקום הלא צפוי

פרק 9

ריילי-

״הי! יש פה מישהו!! היי אנחנו נעולים פה! בבקשה!״ אני ממשיכה לצעוק על הדלת ודופקת עליה דפיקות חזקות שישמעו אותי.

״אין פה אף אחד, חבל על המאמץ.״ הוא אומר וגורם לי להאנח בעצבנות. ״אני לפחות מנסה.״ אני אומרת בכעס וחוזרת לישיבה.

״אני שונאת מקומות סגורים.״ אני אומרת ומרגישה שאני מתחילה לנשום מוזר, ולא בקצב אחיד.

״יש לי בחילה״. אני אומרת ומתחילה להתנשם בכבדות.

״ריילי?״ לוק מתקרב אליי בצעדים גדולים ומתיישב מולי. אני מנסה לנשום אבל לא מצליחה. ״ריילי תנשמי.״

״אני לא יכו-״ אני אומרת אבל נקטעת מהנשימות שלי, לא מצליחה לדבר. ״יש לך משאף איפה שהוא?״ הוא שואל בדאגה ואני מנידה בראשי לשלילה.

אני מנסה לנשום חזק וקולות יוצאים מפי.

״פרד תסתכלי עליי.״

לוק אומר לי, לוקח את ידי ומניח את ידי על ליבו. מרגישה את ליבו דופק.

״תנשמי.״

הוא אומר ונושם חזק, כדי שאוכל להרגיש את נשימתיו, ולחקות אותו.

אחת
שתיים
שלוש
ארבע
נשימה

אחת
שתיים
שלוש 
ארבע
נשיפה

״הכל בסדר, את בטוחה.״ הוא מרגיע אותי וממשיך לנשום, לא קוטע את קשר העין שלנו לשנייה.

״את בטוחה.״ הוא אומר ומלטף את שערי בידו השנייה, אני מרגישה את הנשימות שלי נרגעות.

אני נרגעת ונושמת כרגיל. ״את בסדר.״ הוא אומר ברכות ושנייה לאחר מכן קם מהישיבה וחוזר לקור הרוח שלו.
״תודה.״ אני אומרת. והוא מהנהן.

״זה קרה לך בעבר?״ הוא שואל אותי ואני מהנהנת בראשי. ״רק כשאני לחוצה.״ אני אומרת. ״פאק.״ הוא אומר וגורם ללב שלי לאבד דפיקה.

הוא הולך אחורה ממני ומחפש משהו. ״הנה, קחי.״ הוא מושיט לידי בקבוק מים. ״מצאתי פה כמה בקבוקים.״ הוא מסביר לי ועוזר לי לשתות.

במהלך השתייה הקשר עין שלנו לא מנותק לשנייה. ״תודה״. אני אומרת ומסיימת לשתות, שתיתי כמעט את כל הבקבוק.

״זה בסדר.״ הוא אומר. ״לא, לוק באמת. תודה.״ אני אומרת והוא מביט בי במבט שאני לא מצליחה להבין. ״זה הפעם הראשונה שזה הפסיק, שאני השתלטתי על זה.״ אני אומרת ושמה לב שהוא נדרך בתדהמה.

״אתה הפסקת את זה.״ אני אומרת ומבטו שורף אותי.