במקום הלא צפוי

פרק 15

~עבר~

לוק-
ירדתי למטבח לקחת לי משהו קטן לאכול.
כשירדתי במדרגות יכולתי לשמוע את את הקולות של לאה וריילי.

״אז מה הוא אמר לך?״ אחותי שואלת את ריילי. לא רציתי להתעמק בשיחה ולהאזין להם עד המשפט הבא, ״שאני מוצאת חן בעיניו ו...״ קולה של ריילי נשמע ואני קופא במקום.

״ו....״ אחותי מאיצה בה. ״הוא נישק אותי.״ היא אומרת וליבי נעצר.
אני מרגיש כאילו דרסו אותי כרגע. פאק למה לעזאזל אני מרגיש ככה?

התעוררתי והמשכתי ללכת לכיוון המטבח. ״אמג!!! רייל! אני בשוק! דני הוא הנשיקה הראשונה שלך אני בשוק שקיבלת אותה לפני!!״ אחותי צועקת בשמחה. ״הי, אאוץ?״ היא שואלת בצחוק ואני נכנס למטבח.

הם שמות לב שנכנסתי ומסתובבות אליי. מבטה של ריילי סורק אותי, כאילו ידעה שהקשבתי לשיחה שלהם. ״מה אתן כל כך עליזות?״ אני שואל בתמימות.  כאילו לא הקשבתי להן.

״ריילי קיבלה את הנשיקה הראשונה שלה!״ אחותי אומרת בשמחה. וריילי מאדימה מבושה.

״לאה...״ היא אומרת בבושה ואחותי צוחקת. ״זה בסדר רייל, אין לך ממה להתבייש.״ היא אומרת וריילי מביטה בפניי.

״מזל טוב.״ אני מכריח את עצמי להגיד לה. היא מחייכת חיוך גדול ״תודה.״ ולוחשת.
היא מביטה בי עם העיניים הכחולות שלה, שיכולות לשרוף אותי בחיים.

״אז מי הבר מזל?״ אני שואל וניגש למקרר, מחפש כלום. אבל חייב להעסיק את עצמי, אחרת אני אתפוצץ.

״דני, מ יא׳ 1״ היא אומרת ואני קופא כשראשי בתוך המקרר, מנסה להחביא את עצמי מהם.

אני מרגיש כאילו דוקרים אותי בבטן, ולא מפסיקים. מה לעזאזל עובר עליי? למה אני מרגיש ככה, לגבי חברה של אחותי?

דני מוקף בבנות שרוצות אותו, הוא נחשב בין ההכי חתיכים בבית ספר. אחריי כמובן.
קשה לי להאמין שבאמת יקרה משהו ביניהם, הוא זונה ממין זכר. שוכב עם כל בחורה שרואה במועדון או באמצע הרחוב. אני פשוט לא רוצה שהיא תיפגע מימנו. ואם היא כן.... זה לא יגמר לו טוב.

״דני? הוא לא כל כך טיפוס של בחורה אחת...״ אני אומר וסוגר את המקרר. חיוכה של ריילי התמוגג במהרה. ״למה אתה אומר את זה?״ אחותי שואלת אותי במבט עצבני ורומזת לי לסתום את הפה ליד ריילי.

״כי זה נכון. אין מצב שהוא יהיה בקשר רציני.״ אני אומר ושנייה אחר כך מצטער שאמרתי את זה, בגלל מבטה המאוכזב של ריילי.

״זה כל כך קשה לך להאמין?״ ריילי שואלת אותי ועיניה נוצצות, ולא משמחה. אני יכול לשמוע את קולה נשבר. אני רק מביט בה, בלי לומר שום דבר, כי אין לי מה לומר.

היא קמה מהכיסא שבמטבח ועוקפת אותי. משאירה אותי עומד וקפוא, מול אחותי האדומה מעצבנים. פאק. בלי לחשוב יותר מידי אני הולך אליה וחוזר אחריה.

״ריילי, רייל בבקשה תעצרי רגע.״ אני אומר תוך כדי שהיא ממשיכה ללכת בסערה. היא עולה במדרגות ואני אחריה.

אני מצליח להגיע אליה ולקחת את ידה, ולמשוך אותה אליי. צווחה קטנה יצאה מפיה כשסובבתי אותה אליי. תפסתי אותה במותנייה והכרחתי אותה לעצור ולהישאר.

היא מביטה בי בעיניים גדולות מבהלה ושוק. ״אני מצטער.״ אני אומר. היא ממש מרחק נגיעה ממני. שאם אני מתכופף אפילו קצת, אני יכול לגעת בשפתיים עם שפתיי.

״יצאתי מגעיל, אני יודע.״ אני אומר ונאנח. היא עדיין לא אומרת כלום. עיניה רק סורקות את פניי.
״אני רק...״ אני אומר, עוצר לשנייה ונושם עמוק. ״אני רק לא רוצה שתיפגעי.״ אני אומר והיא קופאת עם עינייה על עיניי.

״אני יודעת.״ היא אומרת בקול קטן. ״אבל, אני צריכה שתסמוך עליי, ותתן לי לעשות את ההחלטות שלי לבד. גם אם הוא ׳לא טיפוס של בחורה אחת׳״ את המשפט האחרון אומרת בחיקוי שלי.

אני מגחך גיחוך קטן ונאנח. ״אוקי.״ אני אומר. ומשחרר אותה מאחיזתי. היא באה ללכת ואני קוטע אותה עם קולי.

״אבל אני נשבע לך, שאם הוא יעשה משהו שיפגע בך, זה לא יגמר טוב.״ אני אומר והיא קופאת במקום.

אחרי כמה שניות של אף אחד לא זז אני מסתובב אחורה ויורד בחזרה מהמדרגות. משאיר אותה תוהה.