במקום הלא צפוי

פרק 2

ריילי-
אני לוקחת עוד שוט ועוד שוט שכבר אין לי מושג כבר מה אני לוקחת. כשאני באה לקחת עוד שוט לוק עוצר אותי עם ידו ומוריד את הכוס לשולחן.

״ריילי, מספיק. שתית יותר מידי. הוא לא שווה את זה.״ הוא אומר בכעס. אני נאנחת ונמרחת על הבר. ״יאללה בואי, אני אקח אותך הביתה.״ הוא אומר ועוקף את הבר לעברי. מיישר אותי ומזיז לי חתיכת שיער שנפלה על פניי.

״לא, לא.״ אני אומרת שפוכה, ״זה בסדר אמא שלי עוד דקה בחוץ.״ שיקרתי. אני לא רוצה שידאג לי יותר מידי. אני לא יכולה לקבל את זה שמישהו אכפת לו ממני, או דואג לי. אבל לא, אני יודעת שהוא ׳עוזר׳ לי רק בגלל שאני חברה של אחותו.

״את בטוחה?״ הוא שואל ואני מהנהנת. אני יורדת מהכיסא והולכת החוצה מן הבר.

כשיצאתי מהבר, הלכתי כמה צעדים עד שהרגשתי יד זרה נוחתת על התחת שלי. מיהרתי להסתובב אחורה ואיש לא מוכר עומד.

אני בקושי מצליחה לתפקד. ״מה בחורה עם תחת כמו שלך הולכת לבד ברחוב?״ הוא שואל וגועל עולה בתוכי.

כשאני מנסה להתנגד לאחיזה שלו הוא רק מחזק אותה יותר. ״תעזוב אותי!״ אני מנסה לצעוק ולשחרר אותו ממני. ״למה ככה? לא בא לך לעשות קצת כיף?״ הוא שאל ודחף אותי לקיר בסמטה חשוכה.

אני מרגישה שגופי בוגד בי.

הוא התחיל לדחוף את היד שלו מתחת לחולצה שלי  ואני מנסה להשתחרר ממנו ולהדיף אותו ממני ״תעזוב בבקשה!״ אני זועקת בבכי ועיניי נעצמות ובדיוק שכבר חשבתי שזה הסוף גופו נהדף ממני ברגע. אני פותחת את עיניי ורואה גוף מוכר מציל אותי.

״היא אמרה לך לעזוב אותה!״ קול מוכר אומר לאיש שניסה לאנוס אותי.
זה לוק.
איך הוא ידע לבוא לפה? הוא עקב אחריי?

לוק זורק לגופו של האיש מלא אגרופים ולא עוזב אותו לשנייה. הדמעות בעיניי ממשיכות לפרוץ.
״לוק! בבקשה!״ אני זועקת. ״בבקשה.״ אני אומרת בבכי נשענת על הקיר ומתיישבת בבכי.

לוק מקשיב לי ומפסיק להכות את האיש, הוא ממהר לגשת אליי ולחבק אותי עם כל גופו. אחרי דקות ארוכות שהוא עוטף אותי, הוא מתחיל לנגב לי את הדמעות ומוסיף ״אני מצטער שלא הייתי פה קודם״.

אני מהנהנת בבכי והוא מרים אותי לעמידה ביחד איתו. ״בואי, אני אקח אותך הביתה.״ הוא אומר ואני נותנת לו לקחת אותי איתו.

*****
הנסיעה עברה בשקט מופתי. אף אחד לא מעז לדבר או להשמיע את קולו. אחרי דקות ארוכות שהרגישו כמו שעות הוא סוף סוף מדבר אליי.
״למה שיקרת לי שאמא שלך באה לאסוף אותך?״ הוא שואל בשקט, לא מוריד את עיניו ממני ותוך כדי מסתכל על הכביש.

״לא רציתי שתדאג לי יותר מידי. אני שונאת את זה.״ אני אומרת בשקט. ״את שונאת את זה שדואגים לך?״ הוא שואל, מתפלא.

״אני שונאת שאנשים מרחמים עליי.״ אני מסבירה את עצמי. ״זה לא אותו דבר.״ הוא אומר ואני מהנהנת. ״כן זה כן.״
״אני מצטער.״ הוא אומר בשקט ואני מהנהנת.

כשאנחנו מגיעים לביתי הוא יוצא מהאוטו ופותח לי את דלת האוטו בצד שלי. הוא לוקח את זרועותיי ועוזר לי ללכת.
אנחנו מגיעים לדלת כניסת הבית שלי והוא משכיב אותי על קיר הכניסה. ״יש לך מפתח?״ הוא שואל ואני מהנהנת בעייפות, לא יכולה לתפקד לבד.

״בכיס האחורי של הג׳ינס.״ אני אומרת ולוקח לו כמה שניות להגיב. אחרי כמה זמן הוא שולח את ידו ליבר הכיס שלי וגופי מצטמר ממגעו.

הוא מוציא משם את המפתח של הבית שלי באיטיות ומכניס את הפתח למנעול הדלת.
הדלת נפתחת והוא עוזר לי להיכנס.

אני משתחררת מאחיזתו ומתקדמת לעבר המטבח. ״ריילי....״ הוא אומר ונאנח. ״אני צמאה.״ אני אומרת בתשישות.
הוא הולך אחריי למטבח וצופה בי מחפשת משהו בארונות של המטבח.
בקבוקי וודקה.
״מצאתי!״ אני אומרת ומוציאה בקבוק אחד. הוא קולט מה לקחתי וממהר לעצור אותי. ״ריילי, את לא שותה עוד.״ הוא מנסה לקחת ממני את הבקבוק אבל אני משתחררת ממנו.

״תעזוב אותי.״ אני אומרת ודמעה יורדת מעיניי. ״נפרדו ממני היום, וכמעט אנסו אותי, אני חושבת שמגיע לי קצת משהו שיעזור לי.״ אני אומרת ופותחת את הבקבוק.

״אלכוהול לא יעזור לך.״ הוא אומר ואני שותה שלוק מהבקבוק. אני מתקדמת לעבר הסלון והוא מיד אחריי. ״לי זה כן.״ אני אומרת.

״רוצה?״ אני שואלת והוא מהמהם לשלילה. ״למה לא?״ אני שואלת אותו ומתקרבת אליו. ״אתה מפחד שאני אראה אותך שיכור?״ אני אומרת בהתגרות. אני כבר ממש קרובה לפנים שלו שאני יכולה להרגיש את הנשימות שלו עליי.

הוא לוקח את הבקבוק וודקה מהיד שלי ושותה שלוק. אני מייד מחייכת למראה זה. ״תיקח עוד אחד.״ אני אומרת לו והוא לא מנתק את עיניי כשלקח עוד שלוק. עיניו שורפות אותי מבפנים.

אני לוקחת מידו את הבקבוק ושותה עוד שלוק.
אני מניחה את הבקבוק על שולחן הסלון ״וואו ממש חם פה נכון?״ אני אומרת ומורידה את החולצה שלי.
״ריילי....״
אני מתקרבת אליו ודופקת את הרגל שלי ברגל הספה וכשאני נופלת אני מחזיקה בלוק ושנינו נופלים על הספה כשהוא מעליי.

״ריילי מה את עושה?״ הוא שואל כשידיו מחזיקות את מותניי. ״את זה.״ אני לוקחת את פניו ומנשקת אותו בחוזקה. לא לקח לו הרבה לזמן להגיב לי ולזרום איתי בנשיקה.