במקום הלא צפוי

פרק 17

ריילי-
~לאחר שבוע~

לא ראיתי את לוק שבוע שלם מאז היום הולדת שלי. אבל זה לטובתי. כל השבוע הזה רק ניסיתי להתחמק ממנו, והצלחתי. עד הרגע הזה.

״את באה למסיבת אירוסין של לוק נכון?״ לאה שואלת אותי ואני קופאת לשמעה דבריה. מה לעזאזל היא הרגע אמרה?

״מה? מסיבת אירוסין על מה את מדברת?״אני שואלת אותה במהרה. אני מרגישה מאות סכינים דוקרים לי את הגב.

״מה את לא יודעת? לוק ואשלי מתחתנים מסתבר.״ היא אומרת ודמעה יורדת מעיניי מבלי שליטתי. אני ממהרת למחות אותה כדי שלא תשים לב.
אז הוא כן שיקר לי.

פאק אני שונאת אותו.
ואני הכי שונאת את זה שאני אוהבת אותו באותה המידה.

״רייל?״ לאה מעירה אותי ממחשבותיו ומתיישבת לידי במיטתי. ״את בסדר? יש לך התקף שוב?״ היא ממהרת לשאול אותי בדאגה. ״לא, לא. אני בסדר.״ אני ממהרת להגיד לה שלא תדאג.

״הו, אוקי. הדאגת אותי. אז את תבואי?״ היא שואלת אותי ואני שותקת. ״את חייבת לבוא, רייל. חוץ מזה, מי יעזור לי לעבור את כל הערב הזה לבד? אני חייבת את החברה הכי טובה שלי.״ היא אומרת ועושה עיניי כלב.

״בסדר בסדר. אני אבוא.״ למרות שאני מעדיפה להתאבד ולבוא, אני אבוא רק בגללה.
אני פשוט אמנע מלדבר או ליצור כל אינטראקציה עם לוק או עם ארוסתו לעתיד, והכל יהיה בסדר לא?
״מתי זה אמרת?״ אני שואלת אותה.
״לא אמרתי, היום בערב.״ היא אומרת וליבי נעצר.

היום בערב??? ורק עכשיו נזכרה להגיד לי?
אז אני מבינה שלא יהיה לי זמן לעודד את עצמי רגשית לערב הזה.
לערב שהוא משיא את אשלי לאשתו.
*********
שמתי שמלה שחורה סטרפלס צמודה. השארתי את שיערי החלק פזור וקצת התאפרתי.

צלצול של הודעה נשמע מהטלפון שלי.
זאת לאה.

׳את מוכנה? עוד שתי דקות אצלך.׳

ושלחתי לה ׳כן׳.

ירדתי למטה ולקחתי לעצמי קצת מים. נשמתי עמוק לפני ששמעתי צפירות מבחוץ.

׳את יכולה׳ אמרתי לעצמי לפני שיצאתי החוצה ונעלתי את דלת הבית. לאה ישבה באוטו של אביה בכיסא הנהג.

*****************
נכנסנו לאולם הקטן ומאות אורחים היו. זה לא רק מסיבת אירוסין?

הסתכלתי על כל האולם והתפלאתי מהיופי של עיצוב האולם. הסתכלתי על כל האורחים עד שמבטי נתקע על פרצוף אחד.

לוק.

הוא לבש חליפה שחור לבן, ונראה חתיך מתמיד. הוא היה נראה אבוד גם, כאילו לא הבין איפה הוא נמצא. טוב אני לגמרי מבינה אותו.

אשלי ניגשת אליו, מחייכת אליו חיוך גדול בזמן שדיבר עם אחד האורחים. היא שילבה את ידו בידיה והם נראו כל כך מתאימים אחד לשני.

לבי נשבר לחתיכות הכי קטנות שיכול להישבר.
״רייל, אני שנייה באה.״ לאה אומרת לי וניגשת לבר.

אני לא מורידה את עיניי מלוק, שאחרי כמה שניות קולט אותי עומדת כמה מטרים ממנו.
מבטו התרכך, ואני נשבעת שהיה במבטו אשמה.

הוא סרק אותי במבטו, סרק את כל גופי. ליבי דופק במהרה. דמעה נפלה מעיניי ואותה אני לא מוחה.
רוצה שיראה שפגע בי.

הוא משתחרר מאחיזתו של אשלי ולא מוריד את עיניו ממני, אני ממהרת להסתובב ולצאת משם. אני לא יכולה להישאר כאן יותר.

״ריילי!״ קולו של לוק נשמע מאחוריי ואני לא מפסיקה ללכת. ״ריילי בבקשה תעצרי רגע.״ הוא אומר ואני עוצרת. למה? אין לי מושג. אולי כי יש לו יותר מידי השפעה עליי.

אני עומדת בגבו אליו ואני מרגישה את חום גופו מתקרב אלי. ״רייל.״ הוא אומר וקולו נשבר.
הוא לוקח את ידי ומסובב אותי אליו. דמעות לא מפסיקות לרדת מעיניי.

״פאק, בבקשה תפסיקי לבכות.״ הוא אומר בקול רך. ״שיקרת לי.״ אני אומרת. ״אתה אמרת ששום דבר לא קורה בינך לבין אשלי. שיקרת לי. ולמה? כדי שארגיש טוב יותר? שלא תרגיש אשם?״ אני שואלת אותו בכאב ובעצבים.

״לא שיקרתי לך, לעזאזל. ריילי, אני לא ידעתי מזה בעצמי, אני נשבע לך-״ הוא אומר ואני קוטעת אותו. ״תפסיק, בבקשה. פשוט תפסיק.״ אני אומרת והוא מוחה את דמעותיי בעזרת אגודלו.

״אין לי שום סיבה להיפגע, אני יודעת. אבל, למה לעזאזל אני מרגישה ככה?״ אני שואלת אותו בחוסר אונים. והוא שותק. רק מסתכל עליי, וברחמים.

״אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם. שהנישואים האלה באמת יצליחו לכם, ושתהיי מאושרים. אתה נראה טוב היום.״ אני מכריחה את עצמי להגיד לו. ״אל תגידי את זה.״ הוא אומר לפתאום.

״אני מרגיש ככה גם, רייל. אני הולך להתנגד לזה אני מבטיח לך. אני לא הולך להתחתן איתה.״ הוא אומר וליבי נעצר.

״מה? לא לוק, אתה לא יכול.״ אני אומרת במהרה. ״כן אני יכול.״ הוא אומר.

״אני הולך להתנגד.״