My safe place

פרק 18

הפחד שאולי היא לא מצאה דרך לקבל חזרה את השעון התחיל לחלחל אליי

״איפה זה?״ לא רציתי למשוך זמן, רציתי שזה יהיה כבר בידיים שלי כדי שכל הלחץ יעלם כבר ושאוכל לעוף מכאן

״ליאו..״ היא אמרה ״אני.. אני לא הצלחתי..״

חרדה התחילה להציף אותי

״אני הלכתי לאותה חנות תכשיטים.. הם אמרו לי שאין לי מספיק כסף ו..״ היא נעצרה ״ו...״

״ומה אמא?״ שאלתי בכעס

לא יכלתי עם הלחץ הזה יותר

״ליאו בבקשה..״ דמעות מילאו את עינייה ״בבקשה אל..״

״מה אמא?״ שאלתי בכעס ״מה הם אמרו לך שם?״

״הם אמרו לי שבאתי באיחור״ היא אמרה ״מישהו הזמין את השעון מהם ו.. ומחר בבוקר השעון כבר יהיה אצלו״

הרגשתי שהכל נעצר פתאום

ומחר בבוקר השעון כבר יהיה אצלו

ומחר בבוקר השעון כבר יהיה אצלו

ומחר בבוקר השעון כבר יהיה אצלו

מילותיה הדהדו בראשי ללא הפסקה

״ליאו..״ שמעתי את קולה ברקע ״ליאו בבקשה..״

איבדתי את השעון

לתמיד.

אתה הבטחת ליאו

שמעתי את קולו של אבי

אתה הבטחת שתשמור על השעון הזה כאילו זה הדבר הכי חשוב לליבך

הרגשתי שהקירות סוגרים עליי

הקול שלו הדהד בראשי

לא יכלתי להישאר בבית הזה יותר

אתה כמו אמא שלך אתה רק מאכזב את האנשים סביבך

הקולות בראשי לא הפסיקו

יצאתי מהר מהבית

ברקע נשמעו הקריאות שלה, התעלמתי מהן.

הרגשתי שאני מתקשה לנשום

״ליאו?״ קולה של אריאל נשמע כשיצאתי מהבית ״אתה בסדר?״

אתה אכזבת אותי אז ואתה מאכזב אותי היום

קולו של אבא שלי נשמע בראשי

הלב שלי דפק במהירות מטורפת

״א..אני מ.. מצטער״

חם פה כל כך

״מה על מה?״ קולה של אריאל נשמע ״אני לא מבינה מה קורה לך ליאו..״

למה כל כך חם פה?

אני סמכתי עלייך

הקול של אבא שלי הדהד בראשי ללא הפסקה

התחלתי להזיע

״ליאו מה קורה?״ אריאל שאלה בדאגה

״א.. אני לא י.. יכול לנ.. לנשום״

הרגשתי כאב בחזה פתאום

״שיט אתה עובר התקף חרדה״ היא אמרה ״תסתכל עליי ליאו, היי תסתכל עליי״ היא תפסה בסנטרי

ניסיתי לקחת אוויר ולנשום אבל הרגשתי שכל האוויר בעולם נעלם פתאום

״תספור איתי עד שלוש אוקי?״ היא אמרה

״אחת״

״א.. אחת״ חזרתי אחריה

״יופי״ היא אמרה בחיוך מעודד ״שתיים״

״שתיים״ חזרתי אחריה שוב

״שלוש״

״שלוש״ אמרתי

״מה הצבע האהוב עלייך?״ היא שאלה

״מה?״

מה זה קשור עכשיו?

״מה הצבע האהוב עלייך?״ היא שאלה שוב

״אה.. כחול״ אמרתי

״יופי״ היא אמרה ״מה המאכל האהוב עלייך?״

״המבורגר״ עניתי ״אריאל מה..״

״תסמוך עליי״ היא אמרה ״איך קוראים לאח שלי?״

״אדם״ אמרתי ״אני לא מבין..״

היא קטעה אותי ״יופי עכשיו תיקח נשימה עמוקה״ היא הדגימה לי איך ״ותוציא החוצה״

לקחתי נשימה עמוקה והוצאתי החוצה בדיוק כמו שהדגימה לי

״יופי עכשיו שוב״ היא הדגימה לי שוב וחזרתי אחריה

לאט לאט הרגשתי שהאוויר חוזר אליי

דופק הלב שלי התחיל לחזור לעצמו

״אתה בסדר?״ היא שאלה

הנהנתי ״כ.. כן, זה עבד״

״יופי״ נראה היה שהוקל לה

״איך ידעת איך לעצור את זה?״ שאלתי

״קראתי פעם שכשבן אדם עובר התקף חרדה צריך להסיח את הדעת שלו עם דברים שהוא אוהב, כדי שלא יחשוב על החרדה שמציפה אותו״

לקחתי נשימה עמוקה כדי להרגיע את כל הלחץ שנאגר בתוכי

״תודה״ אמרתי

היא הנידה בראשה בחיוך מנומס

הבטתי בה בעצב וכל מה שרציתי היה להתפרק עכשיו

אבל לא יכלתי לעשות את זה לידה

״איבדתי את השעון, לתמיד.״ לא נתתי לדמעות לרדת ״היא לא הצליחה להחזיר אותו״

היא הביטה בי בכאב ״אני כל כך מצטערת״

היא עטפה אותי בחיבוקה

וזה היה נעים

זה הרגיע בי משהו שהיה צריך להירגע

חיזקתי את החיבוק בעצב