אלאדין

הסוף

גבריאל וויל
אני לא צריך איתה שנה שלמה כדי לדעת שאני לא יכול לחיות עוד יום בלעדייה.

היא מאושרת, אני מאושר.
היא עצובה, אני עצוב.
היא כאובה, אני כאוב.
ואם היא פאקינג לא תנשום אני אפסיק לנשום.

אז כל מה שעשיתי עכשיו היה רק למענה.

היא נכנסה שוב להריון והפעם היא לא הסתירה את זה ממני, ולמען האמת, שמחתי לשמוע את זה. לא ידעתי איזה מין אבא אהיה, אבל ידעתי שלא אעלם כמו שאבא שלי עשה לי ובטח שלא אהיה אבא כמו אבא של אנדרסון.

היא לימדה אותי שכל העבר שלי היה בעצם מתנה אחת גדולה. כל הטעויות לימדו אותי איך לא להיכשל.

למדתי שהורים שלא יודעים איך להתנהל עם הילדים, משאירים להם שתי בחירות- הראשונה, להיות כמוהם ולהרוס את העתיד הבא, והשניה- להיות טוב מהם ולתקן את הטעויות שלהם.

נכון. לפעמים ילדים משלמים, אבל אני הבטחתי- ששלי לא ישלמו בחיים.

רציתי להתחתן עם אלאדין אז רציתי לעשות עבורה מחווה נחמדה ולחשוף לה את כל הלב שלי. מילאתי את הסלון בבלונים עם לבבות, והכנתי בשבילה ספר עם השם שלה. קראתי לו אלאדין.

בספר הנחתי את כל הרגעים שצברנו יחד.

אהבתי לצלם אותה, גם כשהיא לא ראתה.

צילמתי אותה בכל רגע מזוין, והדבקתי את התמונות, וכתבתי שם על כל רגע... למה צילמתי אותה וכמה רציתי אותה קרוב אליי.

כשהדלת נפתחה, הייתי מוכן כבר למשימה.

עיניה אורו ברגש מאושר כשהיא הביטה במה שקורה סביבה, ואז היא חייכה חיוך ענקי כשהביטה בי. היא התקרבה. ״אל תרגש אותי יותר מדי, אני עלולה ללדת עוד עכשיו.״

היא הייתה חמודה כל כך. ״את לא יכולה ללדת עכשיו. התינוק לא מספיק מפותח. את בשבוע שלישי, אלאדין.״ היא עשתה לי פרצוף חמוד. הרמתי אותה, ״עכשיו יש לי הפתעה בשבילך,״ הנחתי אותה על השטיח שהיה על הרצפה.

״אני מרגישה מטופשת,״

״כי את אוהבת אותי?״ קרצתי לה.

״אתה מתנהג כאילו אני איזה דמות מסרט שלא אמיתי.״ היא צחקקה.

לא יכולתי שלא לחייך חיוך גדול יותר. ״אני כתבתי לך בדף הזה מה אני רוצה להגיד לך, אבל שזה ילך להזדיין. אגיד לך מה שיש לי בראש.״ כיווצתי את הדף וזרקתי אותו רחוק מאיתנו.

היא הביטה בי בציפייה.

״לפני שנכנסת לחיים שלי, הייתי בטוח שאת תהיי עוד משימה קלה. שאלתי את עצמי מי קורא לבת שלו אלאדין ומי לעזאזל מסתיר את הבת שלו מכל העולם,״ נשמתי עמוק. ״והיום אני אומר, פאק. גם אני רוצה להסתיר אותך מכל העולם.״