אלאדין

9

גבריאל וויל
אנדרסון מטיח את אגרופו בפניי. ״בן זונה!״ אני מאגרף את ידיי, מתכוון להחזיר לו.

״שיקרת לי. שלא תעז.״ עיניו כהות וכמעט בגוון השחור. ״אתה היית מוציא לי את הלשון מהמקום אם הייתי עושה לך דבר כזה מאחורי הגב.״ קולו נעשה מתוח. ״לא הרגת אותה. לקחת אותה לעצמך כמו מזדיין.״

״אתה הרגת את אמבר?״ אני יורה בו את המבט הכי מאופק שלי.

הוא משפשף את עיניו בתבוסה.

אני פוגע בפניו עם אגרופי. ״בן זונה.״ ואני טורק אחרי את הדלת, כשאני מגיע לבית אני מתמלא בכעס, ונכנס לחדר של אלאדין. אולי זה לא רעיון טוב שאכנס לחדר שלה שאני שנייה מלאבד שליטה?

מתנגנים שירי פופ מהטלוויזיה ואז היא יוצאת מחדר הארונות, לבושה בפיגמה, ושיערה רטוב. היא התקלחה ממש עכשיו?

״אלוהים,״ היא נאנחת בהלם, מבוהלת לראות אותי. ״לא שמעתי שנכנסת.״ ואז היא מנמיכה את הטלוויזיה, לחייה אדומות והיא זזה באי נוחות. ״ל-למה לא דפקת?״

״לא היית שומעת בכל מקרה,״

״מה אם הייתי ערומה?״ והזין שלי עומד רק מהמחשבה הזאת.

״מעולה.״ ואני בוהה בחזה שלה. הפטמות שלה עומדות.

למה, לעזאזל, היא לא שמה חזייה?

״העיניים שלי קצת יותר למעלה.״ טון קולה מרוגז. היא משלבת את ידייה כדי להסתיר ממני את המחזה הנפלא. אני מתקרב, המתח שלי כבר יורד.

אנדרסון המזדיין... שילך לעזאזל.

״למה אתה מתקרב?״ היא נבהלת.

״אל תסתתרי ממני, ילדת השטיח.״ אני ממלמל, נוגע בעצם הבריח שלה ומצמרר את עורה. אני מוריד את ידייה שלובות באיטיות ובוחן את פרצופה. מבולבלת, מגורה, מופתעת. אני אוהב את המבט הזה.

״אתה נראה כועס,״ קולה מהוסס.

״אנדרסון. רבתי עם אנדרסון.״ אני ממלמל, מרים את סנטרה כדי לקבל גישה לצווארה. רציתי לסמן אותה עוד בהתחלה. היא הייתה שלי עוד מהרגע הראשון שגיליתי עליה.

אני עושה את זה באיטיות, מתגרה בה.

״ל-למה?״ למה היא עדיין ממשיכה לדבר?

אני מתרחק כדי להביט בה. ״הוא רצה שאהרוג אותך.״ אני לא מסתיר ממנה את האמת, ואני בוהה בגופייה שהיא לובשת, שוקל אם לקרוע אותה לגזרים. ״שילך להזדיין. לא הייתי הורג אותך.״ אני ממלמל.

״בגלל שאתה ממש מחבב אותי.״ היא מחייכת חיוך מתוק.

אני צובט את הפטמה שלה והיא פוערת את עיניה בהלם. ״ממש מחבב.״ אני גונח. ברכייה נהפכות לחלשות יותר ואני מרים אותה למיטה. ״תספרי לי כמה את רטובה?״ אני מתגרה בה.

לחייה מסמיקות. ״תפסיק להביך אותי,״

״בואי נעלים את המבוכה, ילדת השטיח. אולי לא נשפשף קודם את המנורה שלי.״ עיניה כמעט יוצאות מהחורים שלי. אני מחייך. ״התגובות שלך הן הדבר הכי אהוב עליי בכל הסיפור, אלאדין.״ אני מוריד את המכנס שלה.

״מה אתה עושה?״ היא מנסה להתיישב. אני מונע את זה ממנה. ״חשבתי.. שזה.. לא אמיתי. באמת אתה?״ עיניה פעורות בהלם.

אני מוריד את הגופיה שלה, מלטף את הפטמה הורודה. כמה נהדר. במה זכיתי? באלאדין כנראה.

התגובות שלה זה כל התוספת הזאת שלא מגיעה לי בכלל.

״הו,״ היא פולטת כשאני משחק עם הפטמה שלה בלשוני. אני כמעט מחייך מכמה שהתגובות שלה מספקות.

אבל אולי כדאי שאפסיק עם המשחק הזה לפני שאגמור בתחתונים שלי כמו איזה אפס?

אני עושה אותו הדבר לשד השני שלה ואז יורד יותר למטה, מזיז את התחתונים הצידה. היא נאנחת בציפייה. רטובה. פאק. היא בהרבה יותר מהמילה ״רטובה״. היא פאקינג נוטפת.

אני מתחרפן רק מהמחשבה הזאת.

״פאק,״ קולי בקושי נשמע. אני מעביר את לשוני בהתחלה, איטי, מנסה לשמור על הקצב האיטי ביותר, להתענג על כל רגע.

אתם מכירים את זה שאתם רעבים ואתם מתים לאכול, אבל אתם לא רוצים שאוכל יגמר לעולם? נהדר. ככה אני מרגיש, ואז אני נתקף רעב מסוג בלתי נשלט, והקצב מטורף. אני לא עוצר ואני שומע אותה גונחת.

מעגלים.
מהירים.

״אלוהים,״ היא מתנשפת. אני מרים את עיניי אליה וזה המראה הכי יפה שראיתי. המחזה האהוב עליי. היא גומרת בקולות מתוקים שהזין שלי כמעט רוטט מההתרגשות. אני עולה אליה בחיוך קטן. ״זה היה..״ קולה מהוסס ולחייה סמוקות בטירוף.

״מדהים. תודה.״ אני עדיין מחייך. היא עדיין נבוכה. ״יש לך טעם נהדר, מתוקה. עכשיו אחרי שטעמתי אותך,״ אני מלקק את שפתיי. ״תהיי בטוחה שלא אתן לך ללכת לעולם.״

היא מביטה בי במבט שקשה לי הפעם לפענח. רגש שלא הכרתי.

אני לא טורח להקדיש לזה מחשבה, כולה רגש. אני מכין אותה שוב והפעם עבורי, אני רוצה להיכנס ולהיות הראשון שלה, אבל כשאני חודר אליה באיטיות, לא יורד דם.

לא יורד דם.
היא לא בתולה?

עיניה נעצמות בחוזקה. היא רועדת. שוב התקף. אני יוצא ממנה באיטיות כדי לא להכאיב. ״הכאבתי לך?״ אני מנשק את קודקוד אפה. ״תדברי איתי, מתוקה.״

״אני לא בתולה,״ קולה רועד. ״אתה לא כועס?״

״למה שאכעס?״ אני מלטף את הגבה שלה בעדינות. ״זה לא משנה לי מי היה קודם, כל עוד עכשיו אני פה, ואני אהיה האחרון שלך.״ אני קורץ אליה כדי להקליל את האווירה, אבל מנסה להתעלם מהרגש הרכושני שלי שצועק לרצוח את מי שהיה לפניי.

היא בוחנת את פניי באיטיות, כאילו לא מאמינה. ״אפשר.. לא.. לא היום?״ היא מפחדת.

אני לא לוחץ עליה. ״אז בואי נראה אלאדין.״ ואני מראה לה גרסה נוספת של הסרט.

••••
ליאם! זה בשבילךךך❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥

Liam2006789