33

1.6K 102 10
                                    

חלק 1
אלאדין רובין
גבריאל יצא לפגישת עסקים ליומיים, מה שאומר שזו הייתה ההזדמנות שלי.  וכשהגעתי לרופא הוא אמר שההריון שלי מתקדם מאוד ואיזה מזל שבאתי עכשיו. הרופא נתן לי כדור שיפיל את התינוק באופן טבעי לגמרי.

אני זוכרת שישבתי בשירותים כמו ילדה קטנה, מפחדת לצאת אחרי מה שעשיתי.

התביישתי בטירוף.

אני הורגת את הילד שלי? באיזה עולם זה בסדר?

ידיי רעדו רק מהמחשבה על זה.

אני צריכה לעשות את זה בשביל גבריאל. למענו. אני זוכרת שהייתי צריכה להזכיר לעצמי את הסיבה שעשיתי את זה, כדי להרגיש פחות לחץ במחשבות.

כשיצאתי אז מהשירותים לא הייתי מסוגלת להסתכל במראה. לא רציתי לראות את עצמי. הרופא שאל שאלות נוספות אחר כך ואמר שכנראה שארגיש לא טוב בימים הבאים.

והוא צדק.

באמת הרגשתי גרוע והכאב שבראש שלי לא נפסק.

היומיים עברו כמו טיל. גבריאל נראה מעוצבן כשהגיע לבית. ״היה לי יומיים מטורפים, ילדת השטיח.״ הוא נשק לראשי שרתח. ״למה את חמה?״

״מחזור,״ שיקרתי במהירות. ״כשאני במחזור כואב לי תמיד הראש. אז מה אמרת? יומיים מטורפים? למה?״ חיבקתי אותו. רציתי להזכיר לעצמי שוב כמה אני אוהבת אותו ושהמחשבות הרעות ילכו לעזאזל כי גבריאל מקום ראשון עבורי.

״סתם. אנדרסון מתחרפן לבד בעבודה והאנשי העסקים של העולם שבחוץ עולים לי על העצבים.״

רצחתי אותו.
רצחתי את הילד שלי.
את הילד של גבריאל.

״אתה לא תעבוד עם אנדרסון?״ אני מהססת. ״אתה אוהב את העבודה איתו.״

״זה לא מפריע לך?״ דקירה כואבת בבטן. אני קופאת מרוב כאבים. עיניי נפערות מרוב כאב. ״אלאדין? את חיוורת.״ הוא מנמיך את קולו בהיסוס. הוא נלחץ, ״זה בגלל ההריון?״

כבר לא.
כבר לא.

״אני לא בהריון,״ אני אומרת בקול רועד. ״הבדיקה הייתה מקולקלת-״ עוד כאב. אני מצייצת.

״אלוהים, אלאדין. את סובלת. אני לוקח אותך למיון.״

לא!

אני נרתעת אבל הכאב כל כך חזק שאני נופלת על הברכיים. למה זה כואב כל כך?

הרופא הזכיר משהו על כאבים שזהים לצירי לידה... אבל.. אבל ככה מרגישים צירי לידה? איך נשים עושות את זה כל הזמן?

אני מתנשפת. הכאב נעלם.

זה בסדר.
אני בסדר.

אני נעמדת ברישול, אבל גבריאל מרים אותי. ״אני לוקח אותך למיון.״

אני אפילו לא לבושה טוב!

״גבריאל. לא.״ אני ממלמלת בקול עייף.

״לא נתון לוויכוח.״ קולו מעוצבן. ״כמה זמן את כבר ככה?״

אני לא מתווכחת איתו כי אני עייפה. כשנגיע לשם אני אתעקש שהוא לא יכנס איתי וככה הוא לא יגלה. אני לא רוצה שהוא יכעס על עצמו או ירגיש אשמה.

אני אוהבת אותו.

זה מה שעושים שאוהבים מישהו, נכון?

״את חמה.״ הוא נאנח כשהוא מכניס אותי לאוטו. ״אכלת משהו לא טוב?״ אני מביטה בו בעייפות. ״פאק.״ הוא סוגר את הדלת שלי ורץ למושב הנהג.

הנסיעה עוברת בשקט ובמהירות כי גבריאל נוהג כמו מטורף, אבל אני נעשית חלשה יותר ועייפה כל כך עד שאני נרדמת.

אלאדיןWhere stories live. Discover now