My story

פרק ~6~ עוזב בלי להביט לאחור

 
                           ״me and you״

לא קמתי מהמיטה וכבר עשר בבוקר. כל הלילה רק חשבתי, חשבתי וחשבתי שוב.
למה חזרתי לכאן ? הייתי צריך להישאר היתום שאני מכיר.
לא האדם הזה שמספרים עליו בלי הפסקה. האדם השנוא הזה.

אני לא פגעתי באף אחד מאז שהתעוררתי. אני לא אדם כזה.
אז איך בעבר הייתי ? שאלות רבות התרוצצו בראשי.
למה ? איך ? מתי ?
האם באמת רציתי לפגוע בו ? האם באמת תכננתי לפגוע בו כל כך קשה ?

הרמתי את ראשי ובהייתי בתקרה הלבנה. עד לפני כמה ימים עוד הייתי הנער היתום בביתם של משפחת ווטסון
ופני כן קרוז ולפני כן ג'ונסון ואני יכול פשוט להמשיך.

מעולם לא חשבתי שיש לי משפחה ושיש לי עבר כזה.
מעולם לא עברה בראשי המחשבה הזו.
דפיקות חלושות נשמעו בדלת אך לא הגבתי.
אני לא רוצה לראות אף אחד. ובמיוחד לא אותם.
שיעזבו אותי.

״לריאן ?״ קולה של מאורה ריחף מעל מחשבותיי ומצמצתי אליה שהיא נכנסה לחדרי.
״היי״ חייכה חיוך קטן והסיטה את שיערה החום אל מאחורי אוזנה בבישנות.
קברתי את ראשי בכרית כמחאה. ״אני לא מרגיש טוב מאורה״ לחשתי. רק תצאי ותניחי לי.

״חשבתי שאולי תצטרף אליי? נשארו לי כמה דברים להכין לקראת יום ההולדת...״ החלה לומר.
אך שלא הגבתי שמעתי את צעדיה מתקרבים במקום מתרחקים.
״משהו קרה ?״ שאלה.
סגרתי את עיניי בחוזקה. ״תניחי לי.״ לחשתי.
״בסדר..״ לחשה ושמעתי את צעדיה מתרחקים ואת הדלת נסגרת בשקט.

אני מתוסכל ומרגיש פשוט רע.
נשמתי עמוק קם מהמיטה ומחליט לעוף מכאן.
בדיוק כמו שחשבתי קודם. אף אחד לא יחפש אותי.

הרמתי את התיק שלי מתחת למיטה ומביט בו.
אין לי פאקינג בגדים, זה לא חשוב אברח בלי כלום.
השארתי את הנייד החדש על המדף וחיטטתי בתיק. כל שאר הדברים עוד בתוכו.
מעט כסף שחסכתי לפחות חמישים דולר.
את הכדורים שלי דחפתי לתיק ולקחתי את הבגדים שהשאלתי מאנדי ודחסתי גם אותם.

השעה עשר ועשרים. חרא שעה בשביל לברוח. ובמיוחד ביום ראשון.
פתחתי את החלון והצצתי למטה. רק קומה אחת.
בלעתי את רוקי ועליתי על אדן החלון.
לך על זה לריאן. הפעם עם מצפון נקי.