"אני לא מאמינה לך! אתה פאקינג שיקרת לי כל הזמן הזה! אני לא אסלח לך בחיים!" צעקתי כשדמעות ירדו מעיניי.
"אני נשבע לך שאני רציתי לספר! באמת שאני כן! בבקשה אל תעזבי אותי! יש לנו זמן להיות יחד עכשיו!" הוא צעק דומע.
"אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי" לחשתי מוחא מספר דמעות. אבל זה לא היה משנה, הן ירדו כמו נהר. כך שלאחר כל פעם שמחיתי כמה, חדשות זלגו.
"אני אוהב אותך" הוא לחש.
"אתה שיקרת לי. אתה שיקרת לי כ"כ הרבה זמן. אתה הבטחת שלא תשקר לי. למה עשית את זה?" לחשתי מתעלמת ממה שהוא אמר. ניסיתי לגרום לדמעות להיפסק. אבל זה היה כמו להילחם בזרם הנהר ביום גשום כשיש סערה, לא אפשרי.
"הוא אמר לי שאת איתי רק בגלל שאת מרחמת עליי" הוא לחש עדיין דומע. "אני לא מבין למה האמנתי לו אחרי כל מה שהוא עשה. אבל האמנתי. ופחדתי שאני לא אוכל לראות אותך יותר" הוא לחש ויבבה יצאה מפיו.
"אתה עדיין שיקרת לי. ועכשיו אתה באמת לא תוכל לראות אותי יותר" לחשתי ועליתי לחדר שלנו. לקחתי את המזוודה מתחת למיטה וזרקתי לשם את כל הבגדים שלו.
"בבקשה, אנג'ל את חייבת להאמין לי שאני אוהב אותך! אני לא רציתי שזה יגמר! אני אוהב אותך! אני נשבע לך!" הוא התחנן.
"תעוף לי מהבית" לחשתי כשסיימתי לזרוק את כל הבגדים שלו על המזוודה.
"בבקשה" הוא המשיך.
"יש לך שעה לעוף מפה. אם לא, אני מתקשרת למשטרה" לחשתי יוצאת מהדלת. הוא אחז בידי והצמיד אותי לקיר לא נותן לי את האפשרות ללכת.
"תגידי לי שאת לא אוהב אותי. תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת לא מרגישה אליי משהו. שעכשיו אני אדם זר עבורך" הוא לחש נצמד אליי.
"נייל. עזוב אותי. לא נוח לי" התפתלתי מתחתיו. אך לשווא, הוא לא זז.
"תגידי לי" הוא לחש.
הבטתי בעיניו שדמעו. דמעות יבשות היו על הלחיים האדומות שלו. שפתיו התנפחו ואני בטוחה שהן מלוחות כטעם הדמעות.
"אני לא אוהבת אותך" לחשתי. הוא הרפה מהאחיזה מעט מופתע.
"יש לך שעה לעזוב. אני הולכת להביא את מייק וג'ייסון מאמא שלי. כשאני חוזרת אני לא רוצה שתהיה פה" לחשתי והלכתי.
**כמה שעות לפני כן**
נייל שוכב במיטת בית החולים. חסר הכרה. הוא מת. הוא פאקינג מת. אין לו דופק. הוא לא נושם. הוא חיוור. ועיניו הכחולות שהיו אמורות לקרון משמחה ואושר, לא נפקחות כלל.
הכל הפך לשחור. ברגע אחד נייל נעלם ואני הייתי בחדר שחור. מולי הופיע הארי.
"ה..הארי" לחשתי. "מה קורה כאן? איפה אנחנו?" לחשתי מפוחדת.
"תירגעי, לאב. אהובך לא מת, עדיין" הוא גיחך.
"מה זאת אומרת עדיין" לחשתי כלא מאמינה.
"את באמת מאמינה לבולשיט הזה שהוא סיפר? שהוא חולה בסרטן וכל החרא הזה? כי אני ממש לא" הוא משך בכתפיו משנה נושא.
"מה זאת אומרת?! הרופא אמר לי את זה! הוא אמר לי את זה בפנים!" צעקתי. אני אפילו לא יודעת למה הגבתי ככה. הרגשתי זעם מתפשט בגופי.
"אם הוא באמת היה חולה. הוא היה אמור להיות בבית חולים תחת השגחה ולא לזיין אותך במיטה יומיים לפני שהוא אמור למות, לא לאב?" הוא הדגיש את המילה האחרונה.
"תפסיק לקרוא לי לאב!" צעקתי מתעלמת מהחלק הראשון של המשפט. אני לא יודעת אם הדחקתי אותו בכוונה, או שפשוט לא ייחסתי לו חשיבות כי הוא באמת לא חשוב.
"את מאבדת את הפואנטה. הוא לא באמת חולה בסרטן. הוא משקר לך. תפקחי את העיניים שלך" הוא לחש.
**
התעוררתי מהחלום הזה כשדמעות עומדות בעיניי וטיפות זיעה צבורות סביב פניי. הבטתי בשעון. השעה רק חמש.
קמתי בחמש בבוקר מהסיוט. מאז לא הצלחתי לישון מרוב מחשבות. אז הלכתי לצחצח שיניים וירדתי למטבח להכין לי נס, לאחר מכן התיישבתי בסלון וראיתי טלוויזיה.
היה משהו בחלום הזה שהרגיש לי אמיתי. אמיתי באופן מוזר. אם נייל באמת חולה, הוא לא אמור להיות בבית החולים? ממש כמו בחלום? המשכתי לחשוב עד שראיתי את נייל יורד מהמדרגות.
"היי לאב" הוא חייך לעברי.
"היי" לחשתי לוגמת מהנס הקר שלי.
"הכל בסדר?" הוא כנראה ראה את הבעת פניי.
"כן, סתם חלמתי חלום מוזר" לחשתי.
"על מה?" הוא שאל והתיישב לידי.
"עלייך. אתה הייתה בבית החולים, שכבת במיטה מת. ללא נשימה ודופק. ואחר כך הכל התערבב והארי היה מולי. הוא אמר משהו על זה שאתה משקר לי. שאתה לא באמת חולה סרטן. שאם היית חולה סרטן אז הייתה אמור להיות סביב בדיקות רפואיות בבית החולים" הבטתי בהבעת פניו שנראתה לחוצה.
"אממ.. לאב.. על זה בדיוק רציתי לדבר איתך" הוא לחש.
מחר יש לי יומולדתתתתתתתתתת אז יש מצב שמחר אני לא אעלה פרק, אז תתאפקו ליום שלישי או שאני יעלה מחר בערב :))))))))))))))
אני לא מאמינה שהיום אנחנו בפרק שלושיםםםם יואו זה כזה הזוייי אני עדיין תקועה בפרקים הראשונים :OO
וכמו שהבטחתי בקרוב תיגמר העונה הראשונה.
أنت تقرأ
Love Hurts Sometimes
قصص الهواة?מה נייל רצה להסתיר מאנג'ל ?למה הוא לא היה מוכן לספר לה ?למה אנג'ל לא מספרת מה קורה בינה לבין הארי לנייל ?מה הארי היה צריך מאנג'ל ?ומה באמת קורה בין לואי להארי ~אהבה כואבת לפעמים~ *זכויות שמורות לי* !אזהרה תכנים מיניים- קללות-
