Love Hurts Sometimes - Chapter 23

317 21 10
                                    

כדי להבין את הפרק תצטרכו להיזכר בשני שיחות משני פרקים שונים.

הפרק הראשון הוא פרק 17 (השיחה של הארי ואנג'ל במקלחת באותו יום שנייל עזב):

אחרי כמה דקות שמעתי את הדלת נפתחת. בטח זה נייל. שוב.

"מה אתה עושה כאן?!" צעקתי מחסה את החזה שלי.

"כבר ראיתי אותך במצב הזה, את לא צריכה להסתתר" הוא משך בכתפיו עם חיוך שובב.

אלוהים מה הוא חושב לעצמו?!

"מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!" שאלתי כשהוא הושיט את ידו אל המגבת.

"מביא לך את המגבת כדי שתוכלי לשים אותה עלייך?" הוא שאל יותר מאשר ענה.

"תסתובב!" ציוויתי.

"לא רוצה" הוא אמר בקול ילדותי.

"הארי אני נשבעת לך שאם אתה לא תסתובב אנ-"

"טוב בסדר בסדר אני מסתובב!" הוא קטע אותי.

הוא הסתובב ולקחתי ממנו את המגבת. נעמדתי במקלחת והוא הסתובב בוחן את גופי.

"הארולד אדוארד סטיילס אתה מת!" צעקתי מכסה את גופי עד כמה שאני יכולה. והוא כתגובה רק צחק. "מה לעזאזל עובר עלייך?!" צעקתי שוב מחכה לתגובה של מילים, במקומה הגיע עוד צחוק מתגלגל.

כרכתי את המגבת סביבי בזמן שהוא נשען על הקיר עדיין צוחק. ניצלתי את ההזדמנות שהוא עוצם את עיניו מצחוק. אלוהים זה לא היה כ"כ מצחיק. יצאתי מהמקלחת ונעמדתי מולו.

"איי!!! זה לא פייר! לא הספקתי לראות!" הוא התלונן. אלוהים אני יהרוג אותו. נשמתי נשימה עמוקה מנסה להירגע לפני שאני אטביע אותו באסלה.

"איפה נייל?" שאלתי לא מביטה בעיניו. אני יודעת שאם אני אסתכל עליו אני שוב אתאהב בעיניים הירוקות האלה. הבעת פניו הפכה לרצינית.

"הוא יצא לחזרות עם הלהקה" הוא משך בכתפיו.

"ומה גרם לך להיכנס למקלחת, בזמן שאני הייתי שם?" שאלתי שומרת על איפוק.

"אני חייב להבין משהו" הוא לחש ומבטו לא זז ממני. הרגשתי  את זה. עדיין לא הרמתי את מבטי.

"מה אתה צריך להבין?" מלמלתי.

"אני לא יכול להגיד לך כרגע"

והפרק השני הוא פרק 19 (השיחה של הארי ולואי):

כמה דקות לאחר מכן נשמע רטט מכיוון השידה שלצד המיטה של הארי. הוא קם ממני והתיישב לצד המיטה. עצמתי את עיניי במטרה להקשיב לשיחה.

"הלו?" הוא דיבר בקול צרוד.

"הא. מה קורה?" הוא שאל. וקם מהמיטה. נשמע זמזום מהפלאפון, אני מניחה שהוא של האדם שמדבר איתו.

Love Hurts SometimesWhere stories live. Discover now