Love Hurts Sometimes

Love Hurts Sometimes - Chapter 24

"נייל" לחשתי והוא פרש את ידיו כדי שאחבק אותו. רצתי לעברו ומחצתי אותו בחיבוק. כ"כ התגעגעתי אליו.

לספר לו? כדאי לי? הרי, מתי שהוא הוא יגלה את זה בין אם הארי יגלה ובין אם אני אגלה או יותר נכון אפלוט, נכון? אני אספר לו. אני חייבת. אבל.. לא עכשיו, אני לא אהרוס את הכל.

"אהבת?" הוא לחש מביט בעיניי.

"מאוד" החיוך לא נמחק מפניי. "אבל, עוד לא סיימתי לקרוא את כל המכתב" מלמלתי עדיין עם חיוך.

"אז תמשיכי" הוא לחש וחייך.

הנהנתי והחזרתי את מבטי אל הדף.

"ליד כל תמונה יש פתק קטן ובו כתוב 'נ.ב. אני אוהב אותך'. שלעולם לא תשכחי את זה. גם אם זה אומר שאני אצטרך להזכיר לי את זה בכל יום ויום עד לנשימה האחרונה שלי."

הנשימה האחרונה שלי. עברו שלושה שבועות מאז הפעם האחרונה שהיינו אצל הרופא, נשאר לו עוד שלושה שבועות לחיות. מעצם העובדה על כך שלנייל נשארו עוד שלושה שבועות לחיות, דמעות עלו לעיניי.

"וגם בנשימה האחרונה שלי, תזכרי תמיד, שאני אוהב אותך. ואולי.. אחרי הכל.. הכל לטובה. אולי זה כן צריך לקרות. אולי אני צריך להיות אי שם למעלה ולהשגיח עלייך. אולי זה הייעוד שלי. לשמור עלייך מלמעלה ולדאוג שאת לא עושה שטויות"

הדמעות החלו לרדת. הוא באמת חושב שהיעוד שלו זה להיות מלאך?

"גם אחרי שאני אמות, אני אוהב אותך. גם עכשיו, אני אוהב אותך. מאז שפגשתי אותך, אהבתי אותך ואני לעולם לא אפסיק. ו-1001 הפרחים שנמצאים בחדר הזה, רק מעידים על כך. ספרתי ובחרתי את הטובים ביותר, וכולם מסמנים את האהבה החזקה והנאמנה שלנו.

גם בשבוע האחרון, כשאני לא הייתי לצדך, ותאמיני לי שאני מצטער על זה כי בכל שנייה ביום שלי חשבתי עלייך, התגעגעתי אלייך, שרתי עלייך, כל דבר שעשיתי היה קשור אלייך. הכל התקשר לי אלייך. מישהו הלך ברחוב עם חברה שלו, ונזכרתי שאני ואת עשינו את זה. ראיתי מישהי צוחקת ושותה שוקו חם והיה לה שפם של קצפת, ונזכרתי שגם לך היה אחד כזה."

הדמעות המשיכו לזלוג מעיניי. נייל ניסה לעמוד בקצב של לנגב אותם אבל ללא הצלחה. אחרי שקראתי את החלק האחרון במשפט צחוק קטן נפלט מפי.

"הבנים, הם התחילו לדבר על כל מיני בנות שהם הכירו במועדון וכמה ועל כך שהם רוצים לנסוע למועדונים כל ערב, בזמן שהם עשו את זה אני הייתי בבית חושב. חושב מה את עושה, האם את מחייכת? צוחקת? שמחה? מאושרת? וכ"כ דאגתי מזה שאת לא.. פחדתי לחשוב שאת יושבת בו בבית בוכה, או שקורה לך משהו.. ועם כמה שדאגתי שיקרה ביינך לבין הארי משהו, הייתי שמח שהוא בא לבדוק מה איתך באותו יום, הייתי רגוע שהוא אמר לי שאת שמחה ומאושרת אבל בכל זאת מתגעגעת אליי."

אתה לא יודע כמה אתה צריך להצטער שהארי בא לפה. הוא מירר לי את החיים וגרם לי להבין עד כמה זונה אני. שכבתי איתו ומרוב שהייתי כ"כ גרועה בתור בת הוא מעדיף להיות הומו. אני בטוחה שאם לא היית אמור למות עוד שלושה שבועות גם אתה היית עובר צד. עכשיו אני מבינה גם למה בגדו בי פעמיים.

זרם הדמעות שהמשיך כמו נהר רק התחזק והתחלתי ליבב בו זמנית. אני כ"כ מצטערת נייל. אני לא מגיעה לך. אתה שווה הרבה יותר מזה. אתה לא צריך לסמוך עליי לעולם. אני שונאת את עצמי. עדיף שאני פשוט אעזוב. אני צריכה.. אני חייבת. כדי שאתה תוכל להיות מאושר. ושמישהי אחרת תבוא ותאהב אותך באמת. שלא תצטרך לדאוג בשבילה שהיא תבגוד בך.

רציתי להגיד לו את זה, רציתי, כ"כ רציתי. אבל לא יכולתי. אני לא מסוגלת. אבל אני כן אעזוב. היום בלילה. אני לא אתן לו לסבול אותי.

הוא כתגובה רק חיבק אותי חזק יותר ולחש באוזני מילים מרגיעות. אם הוא רק היה יודע שלא בגלל זה אני בוכה. לא יכולתי לסיים את המכתב עקב הדמעות שטשטשו את הראייה שלי.

"נייל, אני כ"כ אוהבת אותך. אם רק היית מבין עד כמה" לחשתי מנסה לא להתפרק עוד יותר. עצרתי את הדמעות.

"גם אני אוהב אותך לאב. אם רק היית מבינה עד כמה" הוא לחש והביט בעיניי.

אני לא מסוגלת להסתכל בעיניים שלו, אני אתפרק שוב. הוא כ"כ תמים. הוא אוהב אותי ואני ישבור לו את הלב. אני שונאת את עצמי כ"כ.

אותי ואת הארי הבן כלב.

למה הייתי חייבת לתת לו את הצ'אנס לעשות לי משהו שאני אתחרט עליו? למה נתתי לו צ'אנס אחרי שהייתי סטוץ עבורו, ומסתבר שגם עכשיו. למה אני כזאת מטומטמת? למה? ולמה נייל ממשיך לאהוב אותי למרות שאני כזאת מטומטמת?

בעצם, הוא לא יודע שאני מטומטמת. זה למה הוא עדיין פה, מחבק אותי ומנשק לראשי. אבל כשהוא ידע, הוא ימות כל יום מבפנים. בדיוק כמו שהוא אמר לי באותו יום שהוא הציע לי את טבעת ההבטחה.

"מאז שהבנים באו רציתי אותך לעצמי כי ידעתי שהיה בינך לבין הארי משהו. אני לא רוצה שיקרה ביניכם משהו גם עכשיו. אני לא אוכל לסבול את זה שאת תהיה צוחקת ומאושרת כשהוא יהיה זה שמחזיק אותך. אני אמות כל יום בלב רק מעצם הידיעה שהוא מנשק אותך לפני שאת הולכת לישון בלילה ואחרי שאת קמה בבוקר. שהוא זה שיחבק אותך ויגיד לך כל דקה ביום כמה הוא אוהב אותך. שהוא זה שיהיה מוכן לסכן את החיים שלו למענך. שהוא זה שתהיה שייכת לו. בגלל זה רציתי שתיקחי את טבעת ההבטחה. אבל אם את לא מוכנה אני פשוט אסמוך עלייך. אני יודע שלא תהיה עם מישהו אחר בזמן שתהיה איתי. אבל זה היה פשוט סוג של נחת עצמית שתלבשי אותה, אני מניח שהייתי אובססיבי טיפה."

אני מאחלת לעצמי לקבל את הסרטן של נייל ולמות במקומו. זה עד כמה אני שונאת את עצמי על מה שעשיתי.

סליחה שלקח לי זמן להעלות פשוט חזרתי לבית מהאוניברסיטה בחמש וחצי ואז עשיתי שיעורים ועבודות מחקר שנשארו לי, מקווה שאתן לא כועסות :)

מטרה:
7 לייקים
5 תגובות