המישהו הזה היה נייל.
"היי בייב" הוא לחש מביט בי עם מבט משועשע.
"אלוהים נייל הפחדת אותי! צא מכאן!" צעקתי.
הוא גלגל את עיניו מביט בי. "סטיבן התקשר אליי" הוא לחש עם חיוך של אושר.
"סטיבן?" שאלתי בבלבול.
"המנהל החדש של הבנים. הוא אמר שהארי חולה, ואם אני אוכל להחליף אותו לשבוע הקרוב" חיוך מאושר עדיין היה על פניו.
"הוא גאד נייל זה נשמע מדהים!" התרגשתי עבורו.
"אני יודע נכון! כ"כ התגעגעתי לזה, למעריצות, למוזיקה, לשיר. זה היה כ"כ חסר לי" ראשו היה נראה מעופף. הוא חוזר לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב. אני מאושר בשבילו.
"מעולה!" חייכתי לעברו. עדיין מחסה את החזה שלי.
"זה אומר שבשבוע הקרוב אני אהיה בחזרות עם שאר הבנים בגלל שאני לא הייתי איתם חצי שנה" הוא לחש ועצב צץ בעיניו. זה אומר שבשבוע הקרוב אני אהיה פה לבד.
"זה בסדר, אתה עושה דבר שאתה אוהב" לחשתי מחייכת חיוך מזויף לעברו, מנסה כמה שאפשר לגרום לזה להיראות אמיתי.
"בטוח?" הוא לחש וחיוך קטן צץ על פניו.
"בטוח" לחשתי.
"תודה בייב" הוא לחש ורכן לעברי, מנשק אותי נשיקה קצרה על השפתיים ועמד מול דלת המקלחת. "אני יוצא עכשיו, אני אשלח הודעה אחר כך" הוא חייך לעברי. חייכתי חזרה והוא יצא מהחדר.
המשכתי לשקוע במחשבות ולהירגע במים החמים שהיו במקלחת.
אחרי כמה דקות שמעתי את הדלת נפתחת. בטח זה נייל. שוב.
"מה אתה עושה כאן?!" צעקתי מחסה את החזה שלי.
"כבר ראיתי אותך במצב הזה, את לא צריכה להסתתר" הוא משך בכתפיו עם חיוך שובב.
אלוהים מה הוא חושב לעצמו?!
"מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!" שאלתי כשהוא הושיט את ידו אל המגבת.
"מביא לך את המגבת כדי שתוכלי לשים אותה עלייך?" הוא שאל יותר מאשר ענה.
"תסתובב!" ציוויתי.
"לא רוצה" הוא אמר בקול ילדותי.
"הארי אני נשבעת לך שאם אתה לא תסתובב אנ-"
"טוב בסדר בסדר אני מסתובב!" הוא קטע אותי.
הוא הסתובב ולקחתי ממנו את המגבת. נעמדתי במקלחת והוא הסתובב בוחן את גופי.
"הארולד אדוארד סטיילס אתה מת!" צעקתי מכסה את גופי עד כמה שאני יכולה. והוא כתגובה רק צחק. "מה לעזאזל עובר עלייך?!" צעקתי שוב מחכה לתגובה של מילים, במקומה הגיע עוד צחוק מתגלגל.
כרכתי את המגבת סביבי בזמן שהוא נשען על הקיר עדיין צוחק. ניצלתי את ההזדמנות שהוא עוצם את עיניו מצחוק. אלוהים זה לא היה כ"כ מצחיק. יצאתי מהמקלחת ונעמדתי מולו.
"איי!!! זה לא פייר! לא הספקתי לראות!" הוא התלונן. אלוהים אני יהרוג אותו. נשמתי נשימה עמוקה מנסה להירגע לפני שאני אטביע אותו באסלה.
"איפה נייל?" שאלתי לא מביטה בעיניו. אני יודעת שאם אני אסתכל עליו אני שוב אתאהב בעיניים הירוקות האלה. הבעת פניו הפכה לרצינית.
"הוא יצא לחזרות עם הלהקה" הוא משך בכתפיו.
"ומה גרם לך להיכנס למקלחת, בזמן שאני הייתי שם?" שאלתי שומרת על איפוק.
"אני חייב להבין משהו" הוא לחש ומבטו לא זז ממני. הרגשתי את זה. עדיין לא הרמתי את מבטי.
"מה אתה צריך להבין?" מלמלתי.
"אני לא יכול להגיד לך כרגע"
"למה?" מלמלתי כלא מבינה. הרמתי את מבטי אליו. העיניים הירוקות שלו בחנו את פניי.
"לא השתנית, אנ" הוא לחש וקצה של חיוך עלה על פניו.
אנ. כמה זמן לא שמעתי את הכינוי הזה.
"גם אתה לא, סטיילס" בחנתי את פניו. עיניו הירוקות והתמימות נשארו אותו הדבר, שפתיו הוורודות והמלאות גם הן נשארו אותו הדבר. אלוהים איך התגעגעתי למגע השפתיים שלו.
אוי לא. אסור לי. אסור לי לחשוב עליו בצורה הזאת. יש לי את נייל. אני אוהבת את נייל. אני לא יכולה לאהוב את הארי. אני לא אוהבת את הארי. מעולם לא אהבתי. הוא היה רק סטוץ. ככה הוא החשיב אותי לפחות.
"מאז שהבנים באו רציתי אותך לעצמי כי ידעתי שהיה בינך לבין הארי משהו. אני לא רוצה שיקרה ביניכם משהו גם עכשיו. אני לא אוכל לסבול את זה שאת תהיה צוחקת ומאושרת כשהוא יהיה זה שמחזיק אותך. אני אמות כל יום בלב רק מעצם הידיעה שהוא מנשק אותך לפני שאת הולכת לישון בלילה ואחרי שאת קמה בבוקר. שהוא זה שיחבק אותך ויגיד לך כל דקה ביום כמה הוא אוהב אותך. שהוא זה שיהיה מוכן לסכן את החיים שלו למענך. שהוא זה שתהיה שייכת לו. בגלל זה רציתי שתיקחי את טבעת ההבטחה. אבל אם את לא מוכנה אני פשוט אסמוך עלייך. אני יודע שלא תהיה עם מישהו אחר בזמן שתהיה איתי. אבל זה היה פשוט סוג של נחת עצמית שתלבשי אותה, אני מניח שהייתי אובססיבי טיפה."
נזכרתי במילותיו של נייל. אני לא יכולה לגרום לו להתאכזב. הוא נסע לשבוע וזהו. אחר כך כשהוא יחזור נהיה יחד עד שהגורל יפריד בינינו בצער. השפלתי את מבטי בוהה ברצפה.
הוא התקרב אליי. ידו נחה על הסנטר שלי, מרימה אותו לאט לאט. "התגעגעתי" קולו הבריטי הכבד והצרוד יצא מפיו. קולו היה יותר צרוד משל נייל.
"גם אני" פלטתי מוקסמת מהריח הגברי שנדף ממנו. הוא התקדם אליי עוד ועוד. עד שכמעט ולא נשאר בינינו מרחק.
"הארי לא" לחשתי. עדיין מוקסמת מהריח שלו. זה היה מהפנט.
שנייה לאחר מכן. הרגשתי את שפתיו על שלי. כמה התגעגעתי למגע שפתיו על שלי.
אנג'ל היא כלבה. נייל המסכן. והארי חבר בוגדני. שילוב מסוכן.
מה אתן חושבות על הפרק?
YOU ARE READING
Love Hurts Sometimes
Fanfiction?מה נייל רצה להסתיר מאנג'ל ?למה הוא לא היה מוכן לספר לה ?למה אנג'ל לא מספרת מה קורה בינה לבין הארי לנייל ?מה הארי היה צריך מאנג'ל ?ומה באמת קורה בין לואי להארי ~אהבה כואבת לפעמים~ *זכויות שמורות לי* !אזהרה תכנים מיניים- קללות-
