שיעור אצל היונג'ין היה קצת שונה משיעור אצל מינהו אבל לא עד כדי כך, ילדים בגיל הזה פשוט התלהבו מכל דבר שזז. ולכן אחרי שסיים להעביר להם את השיעור ונתן להם ללטף את החתולה, לא כמו התלמידים של מינהו הם היו יותר רכים איתה גורמים לג'יסאנג והיונג'ין לחייך עליהם.
"רוצה ילדים משלך עכשיו?" שאל היונג'ין.
"כל כך," ענה מהופנט ואז ניער את ראשו והסתכל על היונג'ין, "אני צריך לדעת מי זו המורה שהתלמידים משפפים עם מינהו."
"המורה ג'ון, היא המורה של הכיתה שלישית של השכבה, אני די בטוח שיש לה קראש על מינהו וסוג של מעודדת את התלמידים לעשות מה שהם עושים. לא כל כך איכפת למינהו מזה, הוא יעזור לה בכל מקרה כי הוא בן אדם טוב. חוץ מזה אין לך מה לפחד."
"אוקי," הנהן ג'יסאנג, הוא היה צריך להעביר את ההרצאה הבאה שלו אצלה בכיתה, ובאותו יום הם עם טבעות, זה גרם לג'יסאנג גם לתהות עם היא בכלל שמה לב לדברים כאלה, הוא קיווה שהיא תשים לב היום.
אחרי שיצאו מהכיתה ופגשו את מינהו במסדרון מציעה להם שילכו לשתות משהו לפני שיעור נוסף הם הסכימו וירדו לחדר המורים, מינה וצ'היונג דיברו שם והחליטו להצטרף אליהן, "אני מקווה שיש לכם תיאבון מחר בערב, ותתכוננו עם בייביסיטרים," אמרה מינה ואז פנתה אל היונג'ין שהיה האחד עם הילד מבניהם.
"אז הכיתה הבאה היא של גברת ג'ון," אמרה צ'היונג מסתכלת על מינהו שגלגל את עיניו, "אבל אני בטוחה שג'יסאנג יסתדר מצוין."
"מדברים על החמור," אמר היונג'ין שהיטה את ראשו כדי לגרום להם להפסיק לדבר.
גברת ג'ון, או המורה ג'ון, הייתה אישה גבוה יחסית, היא נראתה חייכנית מדי, כמו מורות השמש האלה שמחייכות ומפיצות אור בכיתה עם שמלות הקיץ שלהן ונעלי הבובה לרגליהן. הם לא טעו, היא הייתה כזאת, רק שלה היו משקפיים גדולים עגולים על אפה גורמים לג'יסאנג לדחוף את שלו לראש גשר אפו.
היא התקרבה אליהם.
"אתה בטח דוקטור האן, אני המורה ג'ון, אתה תעביר את ההרצאה שלך אצלי בכיתה אחרי ההפסקה, אני מקווה שהתלמידים יאהבו אותך כמו האחרים, הם מצפים לזה," היא חייכה אליו והוא הנהן, היא נראתה חמודה בסך הכל לפי טון הדיבר שלה.
ואז היא הסתכלה על מינהו וחייכה אליו על לחייה עולה סומק ורוד שכולם יכלו לראות, חוץ ממינהו שהכחיש כל דבר קטן הקשור לרגשות שהם לא שלו או של בעלו אחד לשני, וזה למה הוא היה בן זוג נאמן.
"אני מחכה לראות אותם גם כן," אמר ג'יסאנג רום לה להסתכל עליו שוב והושיט את ידו שאתה היא לחצה, "אני גם רוצה לוודא שהתלמידים בסדרת עם חתולים מאחר והבאתי את שלי."
"כן, יש לנו אחת אלרגית לבוטנים ואחד לתותים, חוץ מזה הם בסדר עם חיות," ענתה מסתכלת על ידו אותה היא לחצה, אותה יד עם טבעת הנישואים שלו.
"אוקי, תודה," הוא אמר והיא חייכה קדה לו עם ראשה. מינהו שם את ידיו על כתפיו של ג'יסאנג חושף את הטבעת שלו, היא הכחישה אותה ויצאה מהחדר. היא תפגוש את ג'יסאנג כבר בכיתתה.
"היא עיוורת," אמרה מינה כשהדלת נסגרה.
"מאוד," הסכימו הארבע הנוספים.
עם זה מורי השנה השלישית עם ג'יסאנג יצאו מהחדר, "אני אמורה לבוא להביא משהו לכיתה שלך מאוחר יותר," אמרה מינה להיונג'ין.
"בהצלחה עם זה," הוא נאנח.
"בהצלחה בייבי," אמרה צ'היונג, "אבל אני צריכה ללכת לשיעור, או יותר נכון, לרוץ," היא נשקה לבת זוגה על הלחי ויצאה מחדר המורים.
הכיתה של המורה ג'ון הייתה שקטה, לא כמו הכיתות האחרות הילדים אצלה היו יותר שלווים, וג'יסאנג הרגיש שזה ככה רק עם אורחים, הוא יכל לראות שהם תלמידים שעושים את מיטבם לא לתבוע באגם השימשי של המחנכת שלהם.
וכך הוא התחיל עם ההרצאה השלישית שלו, הוא יכל לראות שהתלמידים אוהבים את דונגי גם כן אבל המורה שלהם שהייתה גם מאוד קשוחה נתנה להם בתורות ללטף את החתולה שאהבה תשומת לב של הרבה אנשים וייללה לבעליה שהיא רוצה עוד.
אחרי השיעור כשאירגן את דבריו הוא נעצר על ידי המורה שאמרה לו תודה על ההרצאה המעניינת שהעביר, הוא קד לה קלות לפני שיצא מהכיתה עם החתולה מאחוריו. והוא יכל לשמוע את הלמידים מרכלים מאחוריו.
"ראיתם את הטבעת של מר לי, וראיתם את המיקום שלה?"
"אני חושבת שזה בגלל שזה מאוד אופנתי עכשיו גם לגברי לשים טבעות."
"לא באצבע של הנישואים."
ג'יסאנג גיחך לעצמו כשפגש את בעלו בכניסה לכיתה, "למה אתה מחייך?" שאל מינהו, ג'יסאנג משך בכתפיו, "לא יודע, כי אנחנו לוקחים את נארי הביתה?"
מינהו רצה לנשק את החיוך החמוד שלו אבל רק חייך אליו, העבודה שלו הייתה דבר קשה במיוחד כשהאדם שלו נמצא איתו. "צ'היונג שלחה מיקום לארוחת ערב מחר," הוסיף כשירדו לחדר המורים, זו הייתה הפסקת הצהריים של התלמידים לפני שיחילו החוגים שלהם מה שאומר שהמחנכים יכולים ללכת הביתה.
"יש לנו קניות לעשות, רוצה לנסוע עכשיו או אחרי שנאכל משהו?"
"אחרי האוכל, כדי שנוכל לקחת את נארי הביתה מיד אחרי."
"אוקיי, בוא נלך," הוא שם את ידו על כתפו של ג'יסאנג חצי מחבק אותו כשהם יוצאים מהבניין לכיוון המכונים שלהם, דונגי קופצת על המושב האחורי, היא לא תוכל להיכנס איתם מה שאומר שהם יצטרכו להשאיר לה חלון קצת פתוח לאוויר כשהיא מחכה.
הם נכנסו למכונית ואז מינהו יכל סוף סוף לנשק את בעלו על שפתיו, "אני לא הארוחה של היונג, עכשיו אוכל אמיתי בבקשה," אמר ג'יסאנג.
"חבל," אמר מינהו משאיר נשיקה נוספת לפני שהתניעה.
"המורה ג'ון מאוד קשוחה עם הכיתה שלה לעומת שלך ושל היונג'ין," אמר ג'יסאנג בדרכם.
"היא יותר בקטע של חוקים ותכנון בזמן שאני והיונג'ין קצת יותר ספונטנים, אבל כל מורה וסגנון הלימוד שלו," ג'יסאנג הנהן בהבנה, "אבל איך עבר עליך היום?"
"ממש נחמד, אני שמח שהסכמתי לבוא לראות את מקום העבודה שלך, מי יודע אולי תוכל להביא את הכיתה שלך לסיור בגן החיות או להזמין אותם למקלטים, יהיה נחמד עם הילדים יבואו לראות את החיות.
"אתה חושב?"
"למה לא?"
"אני אדבר עם ג'ה-באם היונג."
חיוכו של ג'יסאנג גדל, אבל לא בגלל ההסכמה אל בגלל האוכל, הם הגיעו למסעדה הקרובה לצהריים.
הם חזרו אחר כך לקחת את נארי הביתה והיא לא הספיקה לדבר כל הדרך על כך ששניהם היו ביחד בבית הספר ואף אחד לא שם לב ואז התחילה לדבר עוד קצת על ההורים שלה עצמם הכל בזמן שדונגי בחיכה והיא מלטפת את פרוותה הג'ינג'ית.
מינהו וג'יסאנג לא יכלו לחכות עד שיהיו להם ילדים משהם.
_
הזוג, אחרי החזרת ילדת הסנדקאות שלהם נסעו הביתה לנוח קצת לפני שיצאו שוב בערב לעשות קניות, המקרר שלהם היה ריק וזה גם למה ארוחת הבוקר לא הייתה כל כך מסביאה ואבל מספיקה, כי כשג'יסאנג מכין ארוחת בוקר והוא בלחץ דברים יכולים גם לפעמים להישרף ואחרי שהם נשרפים, אתה בלי תיאבון עד שאתה מריח אוכל אמיתי. או ככה זה היה בשביל מינהו, כי ג'יסאנג יכל לאכול הכל.
ג'יסאנג הלך לקחת סלסלה בזמן שמינהו בדק את הרשימה שהכין בידו, הם התחילו במשימת העמסת האוכל והוצאת המתוקים שג'יסאנג הכניס מדי פעם כי אין גבול לכמות המתוק שהוא יכול לאכול. הוא ויתר על הכל לטובת עוגת גבינה אחר כך.
אחרי שהלך למעבר בו מצא את הקפה מינהו מצא את עצמו נעמד מול אחת התלמידות שלו עם אימה מאחוריה, "המורה לי," היא אמרה מחייכת אל המחנך אימה מרימה את מבטה אליו.
"שלום ווין-אי, בקניות עם אמא?" הוא שאל אותה והיא הנהנה.
"שלום מר לי, נחמד לראות אותך גם מחוץ לבית הספר לשם שינוי," אמרה האם והושיטה יד, הוא לחץ אותה כשג'יסאנג הופיע מאחוריו, "לא הייתה גבינה מלוחה אז הבאתי עיזים," הוא שם את החבילה בסלסלה שבעלו החזיק בזמן שהסתכל על הילדה עם אימה.
"שלום דוקטור האן," היא אמרה מנופפת אליו לא שואלת שאלות.
"שלום," הוא קד לה ולאימה שקדה לו גם כן.
"אז אתה הווטרינר שביתי לא מפסיקה לדבר עליו," היא חייכה אליו.
"זה אני."
"נעים לפגוש גם אותך," הם לחצו ידיים גם הם, כאן ג'יסאנג יכל לראות שהאם בלחץ משסוים.
"מה אתה עושה עם המורה לי, דוקטור האן?" שאלה ווין-אי.
"הם בטח גם קונים דברים הביתה," אמרה אימה מחייכת אל השניים.
"אמא ואומה תמיד עושות קניות ביחד, אבל אומה בעבודה," אמרה התלמידה, "זה למה אני עושה קניות עם אמא."
"אומה?" שאל מינהו.
"אשתי," אמרה האם, אנחנו שתי אימהות, אבל אף פעם לא הגענו ליום הורים ביחד בגלל זה."
"זה בסדר גמור גברת מון, אני מבין לגמרי, גם אני ובעלי לפעמים ככה," הוא אמר היא חייכה והנהנה מסתכל על ג'יסאנג בצד.
"אני יכולה להירגע עכשיו שלבת שלי יש מורה פתוח לגבי עצמו גם עם לא מול כל תלמידיו," היא אמרה לוקחת את ידה של ביתה, "אנחנו נמשיך במסע שלנו, שיהיה לכם ערב טוב."
"גם לך," אמר ג'יסאנג.
"לא חשבתי שאדע דבר כזה על תלמידה," אמר מינהו, "פגשתי את האם השנייה, זה למה הייתי קצת בשוק לראות שהיא הייתה עם אישה אחרת."
"החיים הם הפתעה אחת גדולה מינמין," ג'יסאנג צחקק ונישק את לחיו, מינהו לקח את ידו כשהמשיכו ללכת במעבר כדי למצוא את הקפה שהם אוהבים.
להתנהג כמו זוג היה הדבר האהוב עליהם במיוחד כשהלכו לקניות או לכל דייט שתכננו, הם אהבו להחזיק ידיים ולצחוק, לגנוב נשיקות פה ושם, זה היה כיף ולהיות המקום ציבורי לא הציק להם. גם עם זה מקום מוכר לעשות קניות או לבלות בו.
גם עם התלמידים יכולים להיות שם בזמן מסוים, זה לא הפריע למינהו הם סוף סוף יבינו שהוא נשוי ושיש לו מישהו והוא לא צריך את עזרתם לבנות חיים שכבר יש לו.
וכך בדיוק המורה סון גלתה. היא הייתה מאוהבת במינהו מאז התחילו לעבוד ביחד שזה הגיע לזה שאפילו ידעה איפה הוא עושה את הקניות שלו, היא לא הייתה סטוקרית, היא פשוט ראתה אותו פעם אחת זה למה. והפעם חשבה שתראה אותו לבד כמו אותה פעם, המזל לא היה לצידה.
היא הייתה בשוק למראה מולה.
מינהו החזיק את ידו של בעלו, שניהם עם טבעות נישואים מחזיקים סלסלה ועושים קניות של אוכל לביתם, היא הסתכלה עליהם מתנהגים כל כך זוגי אחד עם השני, "זה לא יכול להיות" היא חשבה לעצמה על המראה מולה. היא הכחישה את זה מהבוקר ועכשיו היא ידעה בוודאות שזה אמיתי, היא איחרה, ועוד בכמה זמן היא איחרה, ביותר מעשר שנים.
והיא טעתה בנוגע לכל כך הרבה דברים בהיותה עיוורת לאנשים סביבה, כמו התלמידים שלה. היא התחילה להבין שכל מה שחשבה ללא נכון הוא נכון, המורים בסגל שלה. אבל את זה היא גילתה ביום למחרת כשהתיישבה במסעדה עם חברותיה מחוץ לסגל המורים קרוב לשולחן של החבורה הגדולה של החברים הגאים.
_
היונג'ין הגיע עם סונגמין למסעדה כשראה את המורה יושבת שם והתעלם ממנה מחזיק את ידו של בעלו שלו והם מתיישבים לצד נאיון וג'אנגיאון שדיברו עם ג'יסאנג מולם, מינהו יושב לצידו ומצידו השני פליקס עם צ'אנגבין, מינה וצ'היונג הגיעו לאחר מכן.
"האם זה נכן לצ'אן בא להגיד שלום יותר מאוחר?" שאלה.
"כן, הוא בעיר לכמה ימים," אמר פליקס, "למרות שהפעם האחרונה שראיתי או היה שביקרתי אותו ואת באמבאם באוסטרליה, הם ביקרו את ההורים שלו."
"טוב לשמוע שהם מסתדרים עם המעברים האלה," אמר ג'יסאנג.
"כל עוד אנחנו ביחד," נשמע קול מאחוריהם והם כולם הריעו לזוג שנכנס למקום.
"אין לנו הרבה זמן אז, בירה," אמר באמבאם מתיישב בראש השולחן עם צ'אן.
החבורה הגדולה דיברה על כל מה שהיה לדבר עליו, משפחה, עבודה, ילדים, משכנתה. מה לא?
כששאלו את מינהו וג'יסאנג מתי הם מתכננים להתחיל את התהליך המפרך של האימוץ ג'יסאנג היה שמח להגיד שהם כבר התחילו ומינהו לא היה יכול להיות פחות שמח.
המשפחה שלהם עומדת לגדול, לחתולות יהיה חבר או חברה חדשה, לא לשכוח שהם אמרים לנסוע למקלט לחיות וג'יסאנג אמר שעם החתולה שמינהו כבר שם את עיניו עליה נמצאת שם הם ייקחו אותה, ככה לדורי תהיה חברה וסוני ודונגי יוכלו לטפל בתינוק או התינוקת החדשים.
הדבר היחיד שהבטיחו אחד לשני הוא שלא ייקחו תאומים, מספיק ארבעה חתולים או שלוש ובן אדם קטן.
מספיק לגמרי. אולי בשלב מאוחר יותר בחייהם אבל כרגע הם עומדים להיות מסופקים.
"אני אוהב אותך," לחש מינהו באוזנו של ג'יסאנג לאחר מכן.
"גם אני אוהב אותך," ג'יסאנג נשק לשפתיו קלות לפני שחזרו לחבריהם.
הייתה להם משפחה גדולה יותר מהמשוער.
היו לשניהם את המשפחות הביולוגיות שלהם ואת המשפחה שלה החברים, הם לא יכלו לבקש ליותר מזה.
Fin.
_____________
הקוראים שלי כשספר נוסף של מינסאנג יוצא או נגמר:
_______