"על מה אתה מסתכל?" שאל ג'יסאנג כשנכנס לבית הקפה בבוקר יום שבת, הוא הרגיש הרבה יותר אחרי שנשאר בבית ואימו טיפלה בו, ההתעטשויות והחום עברו, לא כאב לו הראש והגרון שלו היה נקי ככה שגם לא היה צרוד.
סונגמין ישב בשולחן לבד על אחת הכורסאות ושתה מכוס שקופה אייס אמריקנו.
"אני מנסה לקרוא את שפת הגוף של פליקס."
ג'יסאנג הסתובב, פליקס עמד מול הדלפק ודיבר עם הבריסטה, "ואני יכול לשאול למה?"
"עם תשים לב לעמידה שלו, הוא לא שקט והוא משחק עם הידיים שלו מה שאומר שהוא לחוץ, הראש שלו זז לפעמים מה שאומר שהוא לא שומר על קשר עין."
"אתה משועמם או משהו?" ג'יסאנג התיישב מוריד את תיקו על הדרך.
"אני מיואש. לא אני נרגז? נרגש? אני כבר לא יודע."
"מדבר בלי הפסקה. ישנת בכלל בלילה?"
"לא שאני זוכר," סונגמין המשיך ללגום מהקפה לפני שג'יסאנג חטף לו את הכוס מהיד ושם אותו בצד שלו, לא נותן לצעיר להגיע אליה מאחר והוא כבר ממש לא איתו.
"מה עשית במקום לישון? אני מקווה שלא שקעת בשנות השלושים של המאה העשרים."
"לא, ראיתי את כל הקליפים של דיי6 והקשבתי לכל השירים העצובים שלהם, ראיתי את העונה הראשונה של 'מחשבות פליליות' ושתיתי יותר מדי קפה," ענה הנער מנסה להגיע לכוס שלו.
"זהו, אני לוקח אותך הביתה לישון," אמר ג'יסאנג וקם ממקומו הולך מסביב לשולחן ותופס בזרועו מושך אותו לעמידה, סונגמין שבקושי יכל לעמוד כמעט נפל אבל הצליח לייצב את עצמו ולהיעזר בכתפיו של ג'יסאנג.
"ליקס, אנחנו הולכים," קרא הנמוך לחברו על יד הקופה שהסתובב אליהם מודאג.
"מה קרה?" הוא התקרב אליהם אחרי שנופף לצ'אנגבין לשלום.
"סונגמין צריך לישון, הוא נשאר ער כמה לילות בגלל המוח הלא מכיל שלו."
"יש לי מוח נהדר," אמר הגבוה מצביע על ג'יסאנג, "עובדה שאני ער יותר משבעים ושתיים שעות."
ג'יסאנג הרביץ לעורפו של הצעיר שהתלונן, "יא."
הדלת לבית הקפה נפתחה והנערים הרימו את מבטם בזמן שסונגמין עם עיניים חצי רדומות מצביע קדימה, "זה אשמתו," הוא אמר וג'יסאנג הוריד לו את היד כשהיונג'ין פנה להסתכל עליהם.
"זה הכל הוא," הוא התחיל לקחת צעדים לכיוון הנער, וג'יסאנג ניסה להחזיק אותו במקומו אבל סונגמין ניער את האחיזה והתקדם מהר יותר עוצר מול היונג'ין עם אש בעיניו.
"אתה מרושע," הוא נתן אגרוף קטן לחזהו של הגבוה.
היונג'ין העביר את מבטו אל ג'יסאנג ופליקס הבוהים בחברם, פיו של היונג'ין נפתח והוא שאל בלי קול, 'הוא שיכור?'
ג'יסאנג הניד בראשו ואז הרים את ידיו ועשה תנועה של 'שינה' ו'לא', הבוגר הנהן.
"סונגמין?"
סונגמין הרים את מבטו להסתכל לעיניו ובעיניו הבעה של כלבלב נטוש, ליבו של היונג'ין נמס על המקום, הוא ניסה לפתוח את פיו שוב אבל לא הצליח להוציא שוב דבר.
YOU ARE READING
The Librarian | Minsung (HEB)
Fanfictionמינהו עבד בעבודה במשרה חלקית בספרייה בשביל הקרדיט ללימודים שלו. ג'יסאנג הוא תלמיד שנה אחרונה בתיכון וצריך לעבור את בחינות הבגרות. מה קורה כשהספר גבוה מדי? או שקבוצת החברים שלך רועשת מדי? והדרך היחידה להגיע הביתה היא הנסיעה באוטובוס. ___ הספרייה הי...
