"תפסיק להכאיב לעצמיך," אמר ג'יסאנג כשנשען על שולחנו של סונגמין עם ביטנו לגב כיסאו.
"אני לא עושה כלום," אמר סונגמין.
"בדיוק."
סונגמין גלגל את עיניו והסתכל על המחברת שלו שהייתה פתוחה, "כבר נמאס לי לקבל שיחות ממך משום מקום ולשמוע אותך מתלונן לי על משהו שאני לא יכול לשלוט עליו. סונגמין, אני לא יכול לשלוט בלב שלך, או במוח שלך, או במה שאתה לא מאמין."
סונגמין נאנח והרים את עיניו, "בבקשה שעשה עם זה משהו, תדבר איתו, תעשה לי טובה, כי זה כבר מתחיל להיראות מעליב." ג'יסאנג הסתובב, פניו של סונגמין נפלו, הוא ידע שמה שהוא עושה זה לא נחמד אבל הוא צריך למצוא דרך לגרום לרגשות שלו להיעלם איכשהו, ועם זה אומר להתעלם מאותו בן אדם, הוא יעשה זאת.
אבל זה הדבר הכי גרוע לעשות. רעיון רע מאוד כי זה כבר כאב פיזית, לא רק מנטלית, וחבריו גם נפגעו מזה, הוא יכל לראות. הם היו חברים עם היונג'ין אחרי הכל, אולי לא קרובים אבל כן מכרים טובים.
והוא, בכל פעם התעלם אפילו לא פגש את עיניו של הגבוה.
ללכת במסדרון באותו יום לצידו ג'יסאנג ופליקס שדיברו אחד עם השני היה לנסות להקשיב להם אבל מצד שני להיות שקוע במחשבות על שחור השיער הגבוה שעבר מולם במסדרון או דיבר עם חברים אחרים שלו.
הוא תמיד הכחיש את הקינאה שלו אל האנשים אליהם הוא מחייך או נותן תשומת לב. עמוק בליבו הוא רצה את זה, אבל הוא לא הרגיש מוכן למערכת יחסים, הוא לא היה מוכן לשים עוד משהו במקביל ללימודיו, פשוט לא היה. אבל ליבו אמר לו אחרת, והוא היה צריך ללמוד להקשיב לשם שינוי.
"היי מיני, אנחנו הולכים ללוקר של פליקס," אמר ג'יסאנג והצביע על המשך המסדרון, סונגמין הנהן, הוא יפגוש אותם אחר כך. הם נעלמו מבעד לפינה.
הנער פתח את הלוקר שלו והכניס את ספריו שלא היה צריך יותר ולקח את אלו שכן היה, היה לו גם קלסם להכניס לתיקו שהיה צריך להוריד לרצפה כדי לפתוח אותו ולהכניס את הדברים. כשהרים את ראשו חזרה קדימה הוא ראה את הוואנג היונג'ין בקצה המסדרון מדבר עם נער ועל פניו חיוך גדול והוא צוחק.
חזהו של סונגמין כאב, הוא סגר את הלוקר הכוח ואז הרים את התיק על גבו, הוא היה צריך לעבור על פניהם. הנער נשך את שפתו ואז הסתכל על השניים שוב, שיערו של היונג'ין היה ארוך ושחור, מראהו הכללי גרם לליבו של סונגמין להאיץ, הוא היה כל כך יפה.
הנער בלע את רוקו ואז התחיל ללכת לכיוונם, הוא הסתכל על הרצפה בזמן שעיניו של היונג'ין עליו, הוא בה לפנות לכיוון המסדרון הנוסף כשהרגיש יד מחזיקה בזרועו ועוצרת אותו, הוא הסתובב מרים את עיניו, זה היה היונג'ין וחברו כבר לא היה על ידו.
"מתי תפסיק להתעלם ממני?" שאל עיניו של סונגמין בוהות ברצפה מתחתם, "קים סונגמין תסתכל עלי?"
YOU ARE READING
The Librarian | Minsung (HEB)
Fanfictionמינהו עבד בעבודה במשרה חלקית בספרייה בשביל הקרדיט ללימודים שלו. ג'יסאנג הוא תלמיד שנה אחרונה בתיכון וצריך לעבור את בחינות הבגרות. מה קורה כשהספר גבוה מדי? או שקבוצת החברים שלך רועשת מדי? והדרך היחידה להגיע הביתה היא הנסיעה באוטובוס. ___ הספרייה הי...
