ג'יסאנג הרגיש שתקעו אותו בתוך סרט רומנטי קומדי, לקום בבוקר, לגרום למשהו להשתבש, לפגוש מישהו שאתה לא מצפה לפגוש, ליפול לידיו לא בכוונה, להיפרד לדרכים נפרדות, להיפגש שוב בדרך מביכה. והסיפור חוזר על עצמו עוד פעם.
עבר חודש מאז הפעם הראשונה שפגש האן ג'יסאנג את לי מינהו.
ועכשיו זו עומדת להיות הפעם החמישית.
_
ג'יסאנג התעורר ליום חופשי, יום מלא בחלונות וביטולי שיעורים שהיו בעיקר לתלמידי השנה האחרונה בתיכון. הוא ישב על יד האי במטבח עם מחברת וספר פתוחים, משקפיו על אפו וכובע הסווטשרט שלו על ראשו, ידו שיחקה עם העיפרון בידו ומדי פעם כתב משהו, מחק משהו, מרקר משהו וחזר על הפעולות.
"היי ג'י, אני יודעת שאתה עסוק כרגע אבל שכחתי את הדיסק עם הפרזנטציה שלי בבית, תוכל להביא לי אותו?" אמרה אימו שהתקשרה אליו, הוא עמד באותו רגע מרים בקבוקון של חלב בננה לשפתיו, "אני כבר יוצא," אמר.
"תודה מתוק, אני חייבת לך."
"את אמא שלי, את לא חייבת לי כלום," הנער רץ לחדרו עדיין על הקו כדי להחליף את מכנסי הפיג'מה שלו לג'ינס מזדמן, "אני גוזלת מזמן הלמידה שלך."
הנער גלגל את עיניו, הוא כבר היה על יד הדלת ונעל את האולסטאר שלו, "נתראה בעוד עשר דקות," אמר וניתק, הוא לקח את הדיסק ואז את הארנק והמפתחות ויצא מהדירה נועל אותה אחריו, הטלפון שלו שהיה מחובר לאוזניות לבנות חוטיות נחו בכיס הסווטשרט והוא מיהר לרדת במדרגות ולצאת מבניין. ההליכה לאוניברסיטה לקחה עשרים דקות ולכן חיכה לאוטובוס המהיר ביותר שייקח אותו לקמפוס.
עם אימו הייתה מרצה הרי, הם גרו קרוב לאוניברסיטה ולכן לא היה צריך לחכות לקו הקבוע שלו, היו קווים מהירים יותר שהגיעו בזמנים קצרים יותר, הוא לא עמד לחכות עוד עשרים דקות לקו שפספס ולכן עלה על הראשון שראה, העביר את הארנק שלו והתיישב במקום פנוי, האוטובוס היה ריק ברובו מחר ורוב הסטודנטים כבר היו בקמפוס בשעות האלה.
הנער התעטש, והרים את מבטו אל החלון לצידו, "רק שלא אצטנן," מלמל ונשען אחורה, הוא החליט שעם יתחיל לו כאב ראש כשיחזור הביתה ייקח משכך כאבים והפסקה.
כשהגיע לתחנה הנכונה אמר תודה לנהג לפני שירד ירגל רגל מהאוטובוס, הוא לקח את זה איטי משהיה צריך אבל לא רצה להחמיר את מצבו ההולך ומדרדר עם מזג האוויר המשתנה של חודש מרץ.
הכובע עדיין על ראשו וידו נשלחת למשקפיו כדי לדחוף אותם לראש גשר אפו כדי שלא יפלו כשהוא מנסה לא ליצור קש עין עם אנשים שמבוגרים ממנו במקום המאוד מוכר לו אבל המאוד מלחיץ.
הנער דחף את הדלת הכניסה לבניין הכיתות ופנה לכיוון האודיטוריום עובר על פני סטודנטים שונים, עם מקומיים או בינלאומיים זה לא היה משנה. כשהגיע לדלת הכפולה של האודיטוריום הרים את ראשו כדי לראות את שמה של אימו כתוב על הצג, הוא הגיע למקום הנכון, הוא רק קיווה שהוא נכנס לפני שיעור ולא באמצע שלו.
YOU ARE READING
The Librarian | Minsung (HEB)
Fanfictionמינהו עבד בעבודה במשרה חלקית בספרייה בשביל הקרדיט ללימודים שלו. ג'יסאנג הוא תלמיד שנה אחרונה בתיכון וצריך לעבור את בחינות הבגרות. מה קורה כשהספר גבוה מדי? או שקבוצת החברים שלך רועשת מדי? והדרך היחידה להגיע הביתה היא הנסיעה באוטובוס. ___ הספרייה הי...
