The Librarian | Minsung (HEB)

heavy talk & mark #2

(אזהרה: גם הפרק הזה הוא ריגשי אבל גם יפה)

ג'יסאנג היה בהכחשה לדברים, כלומר, הוא כן הרגיש אותם אבל לא באמת חשב שהם נראים לעין, ולא היה נראה שמינהו עומד לספר לו בזמן הקרוב, בעיקר בגלל שזה לא נראה שזה הפריע לצעיר בכלל. מינהו גיחך לעצמו כשהצעיר העביר יד על עורפו כשישבו במטבחון.

"על מה אתה מחייך?"
"נחמד לי שאתה כאן."
"אני שמח להיות כאן."

ג'יסאנג לגם מהמים שלו ואז הרכין את מבטו בוהה בידיו, הוא באמת הרגיש שמח עם מינהו.

"אז מה דעתך לספר לי את הסיפור שלך?"
"אתה באמת רוצה לשמוע אותו?"
מינהו הנהן, הוא רצה לדעת יותר מכל דבר אחר.

"אוקיי," ג'יסאנג פתח את פיו ולגם מהמים פעם נוספת לפני ששילב את ידיו והתחיל לספר. "בית הספר הוא הסחת דעת, ועם זה שיש לי מטלות ועבודות, אני צריך להתעורר מוקדם וללמוד עד מאוחר בזמן שבהפסקות אני לא צריך לחשוב יותר מדי ומעביר את הזמן בצפייה בכל מיני, אני לא חושב על כל הבעיות שיש לי בחיים."

הוא עשה עצירה קטנה והסתכל על מינהו שהנהן למילים שלו מתוך הבנה, "כלומר, אבא שלי לא גר איתנו, אמא שלי עובדת רוב הזמן בקיץ, אין לי כל כך משפחה לבקר בחופש בזמן שהחברים הכי טובים שלי לא בבית, אני לבד ומשועמם וכלום לא עוזר להעביר את זה."

כאן זה היה קצת יותר קשה להיפתח על עצמו אבל הוא נשם עמוק והמשיך. "הייתי הולך לפסיכולוג כמה זמן עד שהבינו שזה קורה רק בחופשת הקיץ, זה למה אני לא אוהב את הקיץ בכללי, כי אני בדיכאון בכל פעם שעובר השבוע הראשון. מה שגורם לי לא לרצות לצאת מהמיטה ולא לאכול או לחייך, כי אין לי על מה."

"ועכשיו?" שאל מינהו, הוא רצה לדעת מה הנער מרגיש כשהוא איתו. יותר מכל דבר אחר.
"עכשיו? עכשיו אני שמח, אבל גם מפחד," הוא ענה בכנות נושם נשימה עמוקה, הוא הוציא כל כך הרבה על עצמו. משהו שהוא אפילו לא סיפר לחברים הכי קרובים שלו.

"ממה אתה מפחד סאנגי?"
"שזה יגמר, שיעזבו אותי שוב," ג'יסאנג הרים את מבטו אליו.
"אני לא אעזוב אותך."
"למה?"
"כי זו לא סיבה לעזוב מישהו," זו לא הייתה סיבה לעזוב מישהו, ומינהו רצה שג'יסאנג יבין את זה, שהוא שם בשבילו.

"אז אתה מרחם עלי," דמעות התחילו לרדת על לחייו של הנער שהרים מעט את קולו, "אני לא רוצה שירחמו עלי, זה למה לא סיפרתי את זה לאף אחד."

הצעיר לא רצה שירחמו עליו, הוא רצה להיות החזק ואלא הבין מאיפה הגיע למצב שבו הוא מרים את קולו בלי שום סיבה על מישהו שהוא מעריך כל כך.

"מה זאת אומרת לא סיפרת לאף אחד?" מינהו נשאר עם הטון הרך, הוא לא רצה להרים את קולו והיה חייב לשמור על סבלנות. בדיוק כמו שצ'אן היה אומר כשלמד. זה מה שקורה כשיש לך שותף שלומד פסיכולוגיה.