ג'יסאנג איחר את האוטובוס הראשון שהיה אמור לקחת אותו הביתה מוקדם יותר, אבל הנער שמצא את עצמו נרדם בזמן הלמידה עם חבריו הבין שאין מה לעשות והוא חייב להשלים את שעות השינה של השבוע האחרון עם סיום המבחן שלו ביום למחרת.
ג'יסאנג היה בשנתו האחרונה בתיכון מה שאומר שזו השנה הכי חשובה והכי קשה לנערים בגילו, או יותר נכון להגיד שהשנתיים האחרונות היו קשות, עם כל המבחנים והמקצועות שסיימו ללמוד, לפחות שער התלמידים סיימו אותם הכיתה בה היה הייתה עם יותר יחידות לימוד ולכן נשארו יותר שעות ולמדו יותר חומר.
לא היה עומס רציני כמו שחשבו אבל כשאתה תחרותי ורוצה לעשות טוב אתה חייב לגרום לזה לקרות גם בדרכים קשות יותר, וזה אומר מדי פעם לא לדאוג לבריאות שלך. ועם כמה שזה לא היה בריא, לא היה מה לעשות, זו הדרך להצלחה. לדעתם לפחות.
הוא עלה על האוטובוס שהגיע אחרי שכתב לאימו שיאחר קצת לארוחת הערב והתיישב על יד החלון מחבר את האוזניות שלו לבלוטוס ונאנח כשהאוטובוס התחיל לנסוע. האוטובוס היה הקו בו נסע כמעט כל יום לבית הספר עם לא היו לוקחים אותו, ולספרייה לשם היה הולך גם רוב הזמן כדי ללמוד עם חבריו הטובים.
הנער הוציא מתיקו את ספר היסטוריה גדול והניח אותו על ברכיו כשפתח בעמוד על מלחמת וויאטנם וקורא על המוטיבים של המלחמה, שוב. הוא מצא במלחמה הזו עניין רב בעיקר על מה שקרה ברחבי העולם באותו הזמן, למרות שחלק מהדברים שקרו במלחמה היו לא הגיוניים בעליל והוא אהב להתלונן עליהם, ואחרי שלא היה לו למי, הוא היה כותב פתקים על זה ושם בספרי הספרייה חושב על עם זה יגרום למישהו לצחוק או אפילו לשים לב.
האוטובוס עצר מול הספרייה ושם עלו שני אנשים מבוגרים ונער עם סוודר לבן גדול ומשקפיים, ג'יסאנג שם לב עליו מתיישב מולו ואז הוא הסתכל עליו, ג'יסאנג הסתכל עליו חזרה ממצמץ, על הנער מולו עלה חיוך ואז הוא הסית את מבטו.
הברונטי הוריד את מבטו חזרה לספר מקבץ את גבותיו, זה רגיל שאנשים מחייכים אליך משום מקום באוטובוס? הוא שאל את עצמו ואז הניד בראשו חוזר לקרוא עד שהטלפון שלו צלצל ומושך תשומת לב מהנוסעים השונים, הוא הסמיק והוריד את האוזניות לפני שענה לחברו פליקס שכבר היה בבית לדעתו שלו.
"היי ג'י, אתה בבית?" קולו של פליקס היה עמוק ורך באוזניו של הנער. "אני בדרך," ענה.
"אז מה דעתך לעצור להצטרף אלי ולמיני לארוחת ערב?"
"לא, אני רק רוצה לחזור ולישון," ג'יסאנג היה שמח להצטרף אל חבריו, היה להם מזל שהם גרו קרוב אחד לשני לעומתו.
"למה?"
"יש מבחן מחר," והוא לא רצה להיות ער יותר מדי לפני שהגוף שלו יחליט לקרוס מעומס יתר.
"המבחנים האלה הורסים הכל."
"כן, גם בעוד שלושה ימים."
"בהצלחה, ואל תלמד קשה מדי אני לא רוצה לראות זומבי ביום הבחינה."
"אני לא ילמד יותר מדי."
YOU ARE READING
The Librarian | Minsung (HEB)
Fanfictionמינהו עבד בעבודה במשרה חלקית בספרייה בשביל הקרדיט ללימודים שלו. ג'יסאנג הוא תלמיד שנה אחרונה בתיכון וצריך לעבור את בחינות הבגרות. מה קורה כשהספר גבוה מדי? או שקבוצת החברים שלך רועשת מדי? והדרך היחידה להגיע הביתה היא הנסיעה באוטובוס. ___ הספרייה הי...
