מינהו ניגש אל הנער בשקט כדי לא להבהיל אותו יותר מדי ושם את ידו על כתפו כדי לנער אותו חלושות, "ג'יסאנג, תתעורר," הוא אמר, ג'יסאנג פקח את עיניו לא זוכר איפה הוא עד שראה את מינהו על ידו, "מה קרה?" שאל.
"אני סוגר את הספרייה, פליקס וסונגמין לא רצו שתחזור לבד אחרי שנרדמת," אמר לו הנער הבוגר.
ג'יסאנג הנהן ואז קם לאט ממקומו.
"אתה מסוגל ללכת?" שאל מינהו שראה שהצעיר קצת מסוחרר.
"אני בסדר, רק התעוררתי זה הכל."
"ישנת עמוק עם אתה ככה."
"אולי," ג'יסאנג חייך אליו ואז הרים את התיק שלו.
הם הלכו לכיוון היציאה ומינהו סגר את האורות האחרונים לפני שנער את המערכת האוטומטית של הדלתות אחרי שיצאו מהבניין לגמרי, ג'יסאנג חיכה לו כמה שניות עד שיכלו לרדת לכיוון התחנה, זו תהיה הפעם בה יבלו את זמנם הכי הרבה זמן ביחד עם מחשיבים את שתי הנסיעות ביחד, חצי שעה בערך לאותו כיוון מאחר והיו בה יותר תחנות מהדרך הגעה.
ג'יסאנג ישב על הספסל בזמן שמינהו עמד לצידו, "אתה לא רוצה לשבת?" שאל.
"לא, אני רוצה להזרים קצת דם לרגליים לפני שאצטרך להתיישב שוב," ענה.
ג'יסאנג לא חשב על זה, הוא בא גם הוא לקום, "אתה יכול לשבת עם אתה רוצה, אתה נראה עייף."
"לא, אני בסדר, דם זה חשוב," הוא פיהק על הדרך ומצא את עצמו מתמתח.
מינהו צחקק לצידו והוא שלח לו מבט חצי כועס חצי חמוץ, "אתה ממש חמוד אתה יודע?"
ג'יסאנג הסמיק והסתובב כדי להסתיר את פניו בזמן שמינהו רק המשיך להסתכל עליו, אחרי שהסתובב וראה את עיניו של הבוגר הוא עשה פרצוף חמוץ.
האוטובוס התקרב לתחנה והנסיעה עמדה להיות קצת יותר ארוכה.
השניים עלו כשמינהו הציע לג'יסאנג שיעביר הוא את הכרטיסים במזמן שהצעיר ימצא להם מקום לשבת, הצעיר הנהן והגיש לו את הכרטיס הולך לשבת באחד המושבים האחרים מאחר והקדמיים היו תפוסים, גורמים לנער לתהות למה שאנשים יהיו ערים בשעה כזאתי עד שנזכר למה הוא שם.
הוא ניער את ראשו והתיישב מניח את תיקו על רגליו והשעין את ראשו על החלון לצידו מסתכל על מינהו שהולך לכיוונו והנהג מתחיל לנהוג כמעט גורם לבוגר לאבד את שיווי המשקל שלו, כשהגיע למקום התיישב מהר גורם לדחיפה קלה לכתפו של ג'יסאנג שהסתכל עליו מתנצל ומשנה את תנוחתו שתהיה נוחה יותר.
"אתה בסדר?" שאל ג'יסאנג.
"אני לא אמור לשאול אותך את זה?"
הנער רק משך בכתפיו בעייפות וסגר את עיניו האוטובוס עצר מה שגרם לראשו להידפק בחלון ולו להחזיק את ראשו בכאב נאנח.
ג'יסאנג החליט לפקוח את עיניו ואז להסתכל הצידה, מינהו ישב עם ראשו קדימה ואוזניות באוזניו, הוא נאנח שנית ואז הניח את ראשו על כתפו של הבוגר, לא איכפת לו מהמבוכה הוא היה עייף מדי בשלב הזה.
YOU ARE READING
The Librarian | Minsung (HEB)
Fanfictionמינהו עבד בעבודה במשרה חלקית בספרייה בשביל הקרדיט ללימודים שלו. ג'יסאנג הוא תלמיד שנה אחרונה בתיכון וצריך לעבור את בחינות הבגרות. מה קורה כשהספר גבוה מדי? או שקבוצת החברים שלך רועשת מדי? והדרך היחידה להגיע הביתה היא הנסיעה באוטובוס. ___ הספרייה הי...
