Well, that was our story (marauders Hebrew )

פרק 15

כשלילי קמה בבוקר היא ראתה את מיטתה של מרי ריקה. היא דאגה מאוד ורצתה להגיד למרלן, דורקס או אליס, אבל שלושתן עוד ישנו שינה עמוקה. היא הסתכלה על השעון שהיה תלוי להן בחדר וראתה שהשעה הייתה לפני שש בבוקר, ולכן היא ידעה שהיה רק בן אדם אחד שתוכל להעיר, שייתן לה תחושת ביטחון, כי היא מעט פחדה שמישהו חטף את מרי, משום היותה בת מוגלגים. לילי יצאה מחדר המעונות של הבנות, והלכה אל הדלת הקרובה ביותר. היא פתחה אותה לחריץ, וראתה שפרנק, רמוס וסיריוס כולם ישנים, אך פיטר לא היה בחדר, וג׳יימס ישב במיטתו וקרא ספר. לילי פתחה את הדלת בעדינות, ולמשמע קול הפתיחה ג׳יימס הרים את ראשו. ״לילס מה את עושה פה? למה את לא ישנה?״ הוא שאל, במבט מודאג אך עם חיוך על פניו. לילי הייתה נראית כל כך חמודה עם הגולגול המבולגן והסווצ׳רט שלו בתור פיג׳מה. ״התעוררתי וראיתי שמרי לא נמצאת בחדר שלנו, רציתי לשאול אותך אם אולי תעזור לי לחפש אותה״ לילי אמרה. ג׳יימס נעמד והניח את הספר על השידה שליד מיטתו. ״בטח שאני אעזור. גם פיטר חסר, זה קצת מוזר האמת...״ ג׳יימס הלך לכיוון המיטה של סיריוס, שם היה גם רמוס (מפתיע אני יודעת), ולקח מהשידה שלידם חתיכת קלף גדולה וריקה למראה. ״מה זה?״ שאלה לילי, לא מבינה איך חתיכת קלף ריקה יכולה לעזור להם למצוא את חבריהם. ״זאת היא מפת הקונדסאים״ אמר ג׳יימס. הוא הפנה אל הקלף את שרביטו, ואמר בגאווה: ״אני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות״, ולמרבה הפתעתה של לילי, הקלף החל להראות ציורים. סרטון מדויק במיוחד של הוגוורטס, עם תגי שמות שלילי הניחה שזזים לפי מיקומו של האדם שנושאת השם, אם להיות מדוייקים. ״וואו״ אמרה לילי חלושות, בעוד ג׳יימס סרק את המפה בחיפוש אחר השמות של פיטר ומרי. ״אתם עשיתם את כל זה?״ ״כן״ אמר ג׳יימס. ״הנה, תראי!״ הוא אמר ללילי בהתלהבות כשמצא את השמות של מרי ופיטר, שנראו מאוד צמודים בחדר המועדון. ״אוקיי, מצוין, עכשיו בוא נלך למצוא אותם!״ ג׳יימס ולילי יצאו ממעונות הבנים וירדו אל חדר המועדון, בעוד ג׳יימס עוטף את ידו סביב מותנה של לילי, כמו שידע שהיא אוהבת. כשהתקרבו לספה שקרובה לאח, הם ראו את פיטר ומרי מכורבלים עלייה, ושרויים בשינה עמוקה. לילי התקרבה אל מרי וניערה אותה קלות על מנת להעיר אותה. מרי התעוררה ושיפשפה את עיניה. היא ראתה את פיטר לידה, וכשנזכרה במאורעות הערב הקודם חיוך גדול עלה על פניה. היא הודתה ללילי שהעירה אותה, ואמרה שהיא תעיר את פיטר בעצמה, אז לילי וג׳יימס עלו בחזרה למעונות, ולילי נכנסה למעונות הבנים שוב. היא וג׳יימס נכנסו בטבעיות למיטה, לילי השעינה את ראשה על חזו של ג׳יימס, ג׳יימס עטף אותה בידו האחת והם נרדמו תוך כמה שניות. כשרמוס התעורר באותו הבוקר, כמה שעות מאוחר יותר, הוא הניח נשיקה על מצחו של סיריוס והסתכל בלוח השנה שלו. הוא ראה שבעוד כמה ימים הם יוצאים לחופשת סוף החורף (כבר היה סוף מרץ) ושהדבר היחידי שיש להם היום חוץ משיעור כפול בשינוי צורה הוא שיעור כפול בטיפול בחיות פלא, בו היו צריכים להרצות על חיית פלא שבחרו. רמוס הסתכל על השעון, וראה שהשעה 7:29, מה שאומר שהשעון המעורר יצלצל בעוד דקה, ויעיר את כולם. הוא פשוט נשכב לאחור וליטף את שיערו של סיריוס, עד ששמע את צלצול השעון והרגיש את סיריוס מתרומם. כל חמשת הבנים ולילי, ש(שוב) הגיעה אל חדרם לפנות בוקר, כך רמוס הניח, קמו מהמיטות ובירכו אחד את השני בבוקר טוב. לילי הלכה חזרה אל חדר הבנות והבנים התכוננו לרדת למטה. ממש לפני שיצאו ג׳יימס אמר לפיטר ״אז מה קרה בינך לבין מרי אתמול? כי נראיתם מאוד כמו זוג כשאני ולילי באנו לחפש אתכם״. ״אנחנו ביחד עכשיו״, אמר פיטר, מסמיק קלות. ארבעת הבנים טפחו לו על הכתף בחיבה, ובירכו אותו על כך שסוף סוף יש לו חברה. הם ירדו אל חדר המועדון ושם, כצפוי, פגשו את הבנות. כל הקבוצה ירדה אל האולם הגדול כדי לאכול, ואז עלו לשיעור ״טיפול בחיות פלא״. כשהתיישבו פרופסור קטלברן נכנס אל הכיתה וביקש מכל תלמיד בתורו לעלות לקדמת הכיתה והציג על היצור המופלא שהוא בחר. לאט לאט עלו מרי, ואליס, וג׳יימס, ורמוס, ולילי, ופיטר, ודורקס, ופרנק, וכמובן שאר תלמידי הכיתה, ולבסוף היה תורו של סיריוס. הוא נשם נשימה עמוקה והחל לדבר: ״היצור המופלא שבחרתי להציג עליו הוא רמוס לופין״ הוא הכריז, ופשוט התחיל להציג על כל דבר מופלא בחבר שלו, לרבע שעה. ״אז לסיכום, רמוס לופין הוא היצור הכי מתחשב, מקסים, נבון, חכם וגם נראה טוב בעולם. תודה רבה״ סיריוס סיים לאחר כרבע שעה, לקולות מחיאות הכפיים והתרועות שהגיעו מכל הכיתה, אך בעיקר מג׳יימס, לילי, מרלן ופיטר. גם פרופסור קטלברן מחא כפיים. הוא היה מודע לבעיה הפרוותית של רמוס, ולכן לא היה צריך טכנית להכשיל את סיריוס, אז נתן לו את מלוא הנקודות. סיריוס התיישב בחיוך רחב ליד רמוס, שהסמיק עמוקות, אך למרות זאת חייך. רמוס רכן אל סיריוס ונתן לו נשיקה, וסיריוס לא היה צריך עוד מילים. לרמוס תמיד היו קשיים עם מגע, מכל מיני סיבות, אך עם סיריוס הוא הרגיש בטוח, הוא הרגיש מוגן, וידע שסיריוס בחיים לא יעשה משהו שלרמוס לא יהיה נוח איתו. אחרי שנגמר השיעור הם הלכו יד ביד אל השיעור של מקגונגל, וכשהתיישבו רמוס השעין את ראשו על כתפו של סיריוס. מקגונגל ראתה אותם, וחייכה לעצמה. היא אהבה את רמוס, ג׳יימס וסיריוס כאילו היו ילדיה שלה, ושמחה לראות אותם מאושרים.
מקווה שאהבתם את הפרק (: אם יש לכם איזשהו רעיון או סיפור קטן שהייתם רוצים להכניס לסיפור אתם ממש מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות או בפרטי, אל תשכחו להצביע אם אהבתם 3>