Well, that was our story (marauders Hebrew )

פרק 18

אזהרת טריגר: פגיעה עצמית
״לא! ג׳יימס, סיריוס, רמוס, אני לא רוצה, יש לי לימודים לעשות״ ״אין מה לעשות לילס, את כל היום לומדת, את באה איתנו עכשיו!״ ״אבל-״ ״לא! אני לא רוצה לשמוע מילה, את צריכה להשתחרר קצת, ומי יותר טוב בשביל זה מאשר הקונדסאים, עושי הצרות הגדולים ביותר בתולדות הוגוורטס״ כך נשמעה השיחה בין סיריוס וג׳יימס ללילי. הבחינות של סוף השנה השישית התקרבו, ולילי בקושי עשתה דבר חוץ מללמוד. למורת רוחה של אחיה ובן זוגה, היא אפילו לא הסכימה לעזור להם ללמוד לבחינות שלהם בעצמם (לא שהם היו צריכים עזרה, הם פשוט רצו להציק לה). ג׳יימס, סיריוס ורמוס החליטו שזה מספיק. ללילי הייתה נטייה להטביע את עצמה בלימודים, ולהיכנס לפאניקה בכל פעם שמישהו הפריע לה אפילו מעט, או כשהיא טעתה בדבר הכי קטן. הנטייה הזאת התגברה ככל שהתקרבו הבחינות, ומכיוון שלמחרת היה היום האחרון של הבחינות, הקונדסאים החליטו לקחת את לילי להרפתקה קטנה. הם תפסו בידיה, סיריוס מצד אחד וג׳יימס מהצד השני, מצידו השני של סיריוס היה כמובן רמוס, והשלושה החלו לרוץ בספרינטים, מושכים את לילי אחריהם. הם רצו במורד המדרגות, חלפו על פניו של דמבלדור הצוחק, כמעט הפילו פסל של אדם זעוף למראה בקומה השנייה, והתחמקו ברגע האחרון מלחש שהוטל לכיוונם מסנייפ. הם גם יצאו מדלתות האלון העצומות של הטירה ולא הפסיקו לרוץ עד שהגיעו לעץ הגדול ליד האגם השחור, ושם סוף סוף נעצרו והתנשפו. לילי הייתה בשוק. היא קצת לא הבינה מה קרה פה כרגע, אבל היא הרגישה מאוד רגועה במפתיע. היא חיבקה את ג׳יימס והוא עטף אותה בידיו, מנשק את ראשה. סיריוס ורמוס, לעומת זאת, היו עסוקים בפעילות מעט יותר... נמרצת. ג׳יימס צחק בקול כשהרים את ראשו מלילי והסתכל עליהם. והוא ולילי התיישבו תחת העץ, מחובקים, ולאחר שצעקו מעט על רמוס וסיריוס וזרקו עליהם ענף או שניים גם הם הצטרפו אליהם. הרביעייה בילתה תחת העץ לכל אורך אחר הצהריים, וכשחזרו לילי, ג׳יימס ורמוס הלכו לישיבת מדריכים (ג׳יימס היה שם משום שהיה קפטן קבוצת הקווידיץ׳) וסיריוס החל לצעוד לבדו אל עבר חדר המועדון של גריפינדור. הוא הגיע אל הקומה השישית כשנתקל בטעות במישהו. ׳׳אה, אוי אני כל כך מצטער, לא התכוונתי א-׳׳ סיריוס נעצר כשהבין מי נתקל בו. רגולוס עמד שם, המבט בעיניו משדר שנאה טהורה, דבר שמאוד לא התאים לרגולוס. ׳׳או, היי רג, מה קורה?׳׳ סיריוס ניסה לפתוח שיחה עם אחיו הצעיר. ׳׳אל תפנה אליי אפילו, בוגד דם מלוכלך״ רגולוס סינן מבעד לשיניו. ״רג, זה אני, ממתי אתה בכלל משתמש במילה הזאת?״ ״ממתי שהבנתי מה נכון לעשות, כבן למשפחת בלק, מה שאתה לא הבנת״ רגולוס דיבר בקול שונה מעט מהרגיל, כאילו הוא לא רגיל לקולו המעט גבוה יותר משל סיריוס, אחרי הכל, רגולוס היה רק בן 15. ״תגיד לי, על מה אתה מדבר? אתה אף פעם לא חשבת שהעקרונות של הבלקים טובים״ סיריוס אמר, טון מאוד מודאג מתגנב לקולו. ״איך שאתה קורא לנו... בלקים, זה כאילו נהפכת באמת להיות פוטר״ ״אתה יודע שבאמת נהפכתי לפוטר, אתה יודע איך ההורים שלנו התעללו בי ובלילי״ אמר סיריוס, דמעות מתגנבות כבר לקצה עיניו. כל כך כאב לו לשמוע את אחיו הקטן מדבר אליו כאילו היה זוהמה. ״אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים. עדיף שכבר תתאבד, אף אחד לא באמת אוהב אותך״ באותו רגע, ליבו של סיריוס נשבר. הוא הרגיש שאחיו כבר לא אוהב אותו יותר, הוא הרגיש חסר ערך. הוא רץ אל המעונות שלו, ונכנס ישר אל השירותים. פרנק כבר ישן, וסיריוס נעל את דלת השירותים מאחוריו. הוא לקח את סכין הגילוח שנח על הכיור, התיישב על הרצפה הקרה, הפשיל את שרבילו והחל ליצור חתכים דקים וארוכים בעורו. עם כל חתך סיריוס אמר לעצמו ״הוא שונא אותך״ ״אתה חסר תועלת״ ״אף אחד לא אוהב אותך״ ״הוא מעדיף שתמות״ סיריוס המשיך לחתוך עוד ועוד חתכים בעורו עד שאיבד את הכרתו. לא זמן רב לאחר מכן, רמוס וג׳יימס נכנסו אל החדק. הם לא ראו את סיריוס במיטה, וראו את האור הקטן בחדר השרותים, אך כשדפקו על הדלת לא נשמעה שום תגובה. ג׳יימס נלחץ מעט, והוא ורמוס פרצו את הדלת. המראה שנגלה מלפניהם שיתק את שניהם. סיריס=וס שכב על רצפת השירותים, זרועו שותתת דם, הסכין שוכב לידה. ג׳יימס רץ אל סיריוס, והחל למלמל את כישופי הריפוי שהכיר. שום דבר לא עבד. רמוס החל לרעוד. הוא פשוט לא היה מסוגל לסבול את המראה של הבן אדם שהוא הכי אהב בעולם, שוכב כך על הרצפה, מדמם. גם ג׳יימס וגם הוא ידעו מה קרה, ולא יכלו לסבול את המחשבה שסיריוס שונא את עצמו עד לכדי פגיעה עצמית. ג׳יימס יצא מהחדר כדי להעיר את פרנק ואת הבנות, וכדי לקרוא למאדאם פומפרי. אך רמוס רק התיישב ליד סיריוס, והרים את ראשו בעדינות. הוא חיבק אותו קרוב אליו, ובעוד דמעות יורדות מעיניו, לחש לו רמוס משפט אחד: ״אל תעזוב אותי, בבקשה, אני צריך אותך״.
הערת הכותבת: הייייייי כל כך התגעגעתי לכולכם, אבל ממש הייתי צריכה את ההפסקה הזאת, מפה דברים חוזרים למסלולם, אני מקווה שעכשיו אעלה פרק כל שבוע. אנחנו מתקרבים לסוף! התכנון הוא שיהיו עוד 4 פרקים בערך, ואני מקווה שאתם נהנים בינתיים. רק רציתי להזכיר לכם שאתם חשובים לעולם, אנשים אוהבים אתכם. אתם מדהימים ויפים וחכמים ופשוט בני אדם טובים. אל תפגעו בעצמכם, זה לא שווה את זה. אם אתם רוצים לדבר איתי אתם מוזמנים גם פה וגם בעמוד שלי @jacksfreckles באינסטגרם. אני אוהבת אתכם המון המון 3>
אל תשכחו להגיב ולהצביע אם אהבתם, ואתם מוזמנים להגיד לי בתגובות מי השיפ האהוב עליכם ומי הדמות האהובה:)