׳׳איפה הם? חסר להם שהם מאחרים את הרכבת!׳׳ התלונן ג׳יימס לחבריו, רמוס ופרנק, בעוד השלושה ממתינים ליד הכניסה לפלטפורמה תשע ושלושה רבעים, בתחנת קינגס קרוס שבלונדון. ׳׳קרניים, תרגע! הם יהיו פה כל רגע, אני בטוח. סיריוס אמנם אידיוט, אבל לא עד כדי כך׳׳ ענה לו רמוס, שנראה מעט לחוץ, צלקת חדשה מעטרת את פניו. ׳׳לא הזכרת את לילי... יש לזה סיבה ירחוני?׳׳ שאל פרנק בקול מתגרה. הוא ידע שלרמוס יש רגשות לסיריוס עוד מהשנה שעברה, למרות כל הכחשותיו, פרנק ידע לקרוא את רגשותיו של חברו כמו ספר פתוח.
׳׳ירחוני תיזהר ממני, אתה יודע איך אני מרגיש לגבי לילי, אז אל תגנוב!׳׳ ג׳יימס החל להגיד זאת בכעס, אך לקראת הסוף נשמע מתחנן. ׳׳נו באמת, אתה באמת חושב שיש לי רגשות ללילי? אוי קרניים, אתה לא יכול לטעות יותר מזה׳׳ רמוס אמר וצחק. ׳׳האמת שאולי זה הזמן לספר לך׳׳, הוא הוסיף ולפתע נראה מעט מפוחד. ׳׳אני... אני... ׳׳ ולפני שהספיק לסיים את המשפט נשמעה צעקה שהשלושה זיהו היטב. ׳׳היי! סליחה שחיכיתם בגללנו!׳׳ הם הסתכלו לכיוון הקול וראו את סיריוס ולילי הולכים לעברם, כל אחד מהם סוחב מזוודה חומה גדולה. פניהם של השלושה אורו כשראו את חברם הטוב ואת אחותו, שאהבו מאוד (ג׳יימס קצת יותר וקצת אחרת מהאחרים).
׳׳היי!׳׳ ג׳יימס אמר וחיבק את חברו שלא ראה חודשיים. ׳׳היי קרניים, גם אני התגעגעתי אלייך׳׳ אמר סיריוס כשהתנתקו מהחיבוק. ׳׳באמת רציתי לשאול אותך, מה שלום ההורים שלך?׳׳ סיריוס שאל בחיוך. כולם ידעו שהוריו של ג׳יימס התייחסו אל סיריוס כאל בן שני, וסיריוס אהב אותם מאוד. ׳׳הם בסדר, כל הזמן שאלו עלייך׳׳ אמר ג׳יימס. ׳׳באמת התכוונתי לשלוח להם מכתב, להגיד להם שאני בסדר ולשאול לשלומם׳׳ אמר סיריוס בטון רציני מהרגיל, כדי שיבינו שהוא לא צוחק. ׳׳דרך אגב, איפה אחותך?׳׳ שאל רמוס, לא מסתכל בעיניו של סיריוס מחשש שיטבע בתוכן.
׳׳ראתה את מרלן, דורקס ואליס והלכה אליהן, בטח נפגוש אותן על הרכבת׳׳ ענה סיריוס, מעט מעוצבן מהעובדה שרמוס לא מוכן להסתכל בעיניו, ודאג שהוא כועס עליו, כמה שהוא טעה... הרביעייה המשיכה לדבר על ענייני היומיום, כשלפתע נשמע קול קטר, שבישר להם שעליהם לעלות אל הרכבת. הם נחפזו להעלות את חפציהם והחלו ללכת לאורכה בחיפושם אחר התא הנכון וממש לקראת סוף הרכבת הם מצאו אותו. ארבעת הבנות: לילי, מרלן, אליס ודורקס ישבו בפנים ודיברו כשלפתע נפתחה דלת התא, ובפתח עמדו ארבעת הבנים. ׳׳היי! התגעגענו אליכם!׳׳ אמרה אליס עם חיוך גדול על פניה וקמה לחבק את כולם. מרלן לא יכלה שלא לשים לב לכך שפניה של לילי התקשחו מעט כשאליס חיבקה את ג׳יימס, ותהתה מה הסיפור.
היא תשאל אותה על זה אחר כך, היא הייתה בטוחה שלילי תספר לה, אחרי הכל, חברתה הטובה לא יכלה באמת להסתיר ממנה משהו לאורך זמן. כשכולם התיישבו מרלן ראתה שפרנק מתיישב מאוד צמוד לאליס ואליס השעינה את ראשה על כתפו עם חיוך גדול על פניה. מרלן חייכה לעצמה למראה השניים, כבר הרבה זמן שהיא חשדה שיש ביניהם משהו. היא הסתכלה על דורקס, שישבה מולה והביטה אל הנוף מחוץ לחלון התא, ולא יכלה להימנע מלחשוב על כמה שהיא רוצה שדורקס תהיה בת הזוג שלה, אבל מרלן עצמה עוד לא יצאה מהארון ולא היה לה מושג אם דורקס בכלל אוהבת בנות, וגם אם כן, מרלן לא ידעה אם היא בכלל מחבבת אותה בצורה כזאת... היא תחכה ותראה, היא החליטה ושבה להתמקד בשיחה המרכזית.
לפתע לילי שאלה את אליס ופרנק משום מקום ׳׳אז, מה הסיפור ביניכם?׳׳ ללילי היה כישרון כזה, להתייחס לנושאים הכי גדולים כאילו הם כלום, והיא מיד קיבלה תשובה מאליס, ׳׳נהיינו ביחד קצת לפני חופשת הקיץ ובמהלך הקיץ נפגשנו המון׳׳ היא סיימה, חייכה את החיוך המלאכי שלה והסתכלה אל עבר פרנק, שנראה בעננים רק מהעובדה שאליס יושבת לידו ואוחזת בידו. ג׳יימס הקשיב לדבריה של אליס, ולא יכל שלא לקנא מעט, מכיוון שהוא רצה בכל מאודו שלילי תסתכל עליו ככה, ותסמיק כשהיא לידו, ותנשק אותו. אבל לילי לא הסכימה בשום אופן לצאת איתו. טוב, הוא לא בדיוק יכול להאשים אותה על כך, בשנה שעברה הוא התנהג לכל סביבתו, חוץ מסיריוס רמוס ופרנק כמובן, כמו דוש, אבל הוא השתנה, באמת, והוא קיווה שלילי תראה זאת, ותיתן לו צ׳אנס.
לפתע הוא נזכר שרמוס התחיל להגיד לו משהו כשסיריוס הגיע אל תחנת הרכבת, ומיד לחש באוזנו. ׳׳רמוס, מה רצית להגיד לי מוקדם יותר?׳׳ רמוס החוויר מעט, בלע את רוקו וענה. ׳׳אה... זה. אני הומו, זה לא ביג דיל, רק שאני... אני... אני סוג של... מאוהב בסיריוס׳׳ רמוס אמר בחשש, מחכה לתגובתו של חברו. ג׳יימס היה בשוק לרגע, שוק שמיד התחלף בחיוך עצום, וג׳יימס לחש לרמוס ׳׳אני מאוד גאה בך שסיפרת לי, ואתה ורך-כף תוכלו להיות זוג מקסים׳׳ הוא סיים את דבריו, זרק חיוך מעודד לעברו של רמוס, ופנה לדבר עם פרנק, כאילו כלום לא קרה.
החבורה המשיכה לדבר על מגוון דברים, ובדיוק כשדורקס שאלה את כולם איך היו תוצאות מבחני הבגרות שלהם, דלת התא נפתחה. בדלת עמדו שתי הבנות שלילי וסיריוס הכי פחות רצו לראות כרגע, בלטריקס ונרקיסה בלק, בנות הדוד היקרות שלהם. ׳׳אז מה, שמענו ששניכם ברחתם מהבית׳׳ התחילה לומר בלטריקס, בטון המזלזל המיוחד למשפחה שלהם. ׳׳שמענו שאמרתם להם שהם כבר לא ההורים שלכם׳׳ המשיכה אותה נרקיסה. ׳׳אחד, זה לא פאקינג עניינכן׳׳ התחיל לומר סיריוס, בזמן שכל שאר חברי התא חוץ ממנו ומלילי מנסים להבין מה קורה פה ׳׳ושתיים,׳׳ אמרה לילי ׳׳מה אם כן? אנחנו מעדיפים לחיות חיים טובים וחופשיים, אז אל תדחפו את האף שלכן, כלבות׳׳. היא סיימה ומרלן, שהתאוששה מההלם ראשונה, קמה, החזיקה בידית של דלת התא, אמרה ׳׳יום טוב׳׳ וטרקה את הדלת בפרצופן של השתיים ההמומות.
׳׳אז... אתם מוכנים לספר לנו על מה לעזאזל השתיים האלה דיברו?׳׳ שאלה דורקס את התאומים. ׳׳אוקיי, אני מניחה שהגיע הזמן׳׳ אמרה לילי. ׳׳סיריוס, רוצה אתה להתחיל?׳׳ היא שאלה את אחיה. ׳׳בשמחה לילס׳׳ הוא ענה. ׳׳אז הכל התחיל ביולי האחרון, ממש כשחזרנו מהוגוורטס...׳׳
YOU ARE READING
Well, that was our story (marauders Hebrew )
Fanfictionזאת השנה השישית של ג׳יימס, סיריוס, רמוס, לילי, מרלן, דורקס, אליס ופרנק בהוגוורטס, והרגשות מתחילים לצוץ... כמה דברים שאתם צריכים לדעת: -בסיפור הזה, סיריוס ולילי אחים תאומים וללילי קוראים לילי בלק -בסיפור הזה פרנק הוא המראודר הרביעי -הסיפור מתרחש בזמ...
