Well, that was our story (marauders Hebrew )

פרק 5

הערת הכותבת: היי! אני מעלה את הפרק קצת יותר מוקדם כי הוא כבר היה לי מוכן, אז למה לא? מקווה שתהנו ממנו3> אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתם את הפרק, ושוב אני אזכיר: סיריוס ולילי אחים בסיפור הזה.
תהנו💗
רמוס וסיריוס היו ביחד קצת יותר מחודש, והזמן הזה היה התקופה הטובה ביותר בחייו של סיריוס. נכון, הלימודים היו קשים, ונכון, לילי פיתחה מנהג מגונה לבלות המון זמן בחברתו של ג׳יימס, (סיריוס תהה מה הולך ביניהם, אבל כששאל את ג׳יימס הוא סיפר לו שהם רק ידידים), אבל לסיריוס היה את רמוס. והוא יכל לנשק אותו ולחבק אותו, להירדם לצידו כל לילה ולקום לצידו כל בוקר. הוא אפילו אמר לו שהוא אוהב אותו. זה קרה בפעם הראשונה אחרי הירח המלא, רמוס נגעל מעצמו ואמר שהוא מפלצת מגעילה, ושלסיריוס מגיע מישהו יותר טוב ממנו, ולסיריוס פשוט נמאס. הוא התיישב ליד רמוס על מיטתו, פנה אליו ואמר ׳׳רמוס ג׳ון לופין, אתה השתגעת? בשם מרלין, אתה היצור הכי יפה שקיים על פני כדור הארץ, ואני לא יכול ולא רוצה להשיג מישהו אחר, כי אני חייב להיות איתך, אתה לא מבין? אני אוהב אותך!׳׳ סיריוס צעק עליו את הדברים, ומיד כשקלט מה אמר הוא השתנק. הוא ידע שהוא אוהב את מהיום שבו נישק אותו לראשונה, אבל הוא פחד שזה ילחיץ את רמוס, ושהוא עוד לא מוכן, או לא אוהב אותו בחזרה. ׳׳אמרת... אמרת שאתה אוהב אותי?׳׳ רמוס שאל בהלם. ׳׳כן...׳׳ ענה סיריוס בשקט. ׳׳אתה לא חייב להגיד לי את זה בחזרה, אני מבין שאתה לא מוכן וזה בסדר, א-׳׳ סיריוס נקטע באמצע על ידי דבריו של רמוס: ׳׳גם אני אוהב אותך. כל כך אוהב אותך שזה כואב.׳׳ רמוס אמר, ולפני שסיריוס הספיק להשחיל עוד מילה, שפתיו של רמוס היו על שלו. הנשיקה הזאת הייתה שונה מהשאר, כי היא באה מאהבה. אהבה טהורה, קשה ומיוחדת, שהשניים האלו חלקו, ולא הייתה עוד כזאת אהבה לאף אחד אחר. זה היה מה שייחד אותם, ומה שהתגאו בו עד סוף ימיהם. הם נכנסו יחד למיטה, בפעם הראשונה. לא קרה שם כלום, הם פשוט שכבו יחד, רמוס מניח את ראשו על חזו של סיריוס, מחבק אותו עם ידו הפנויה, וסיריוס מלטף את שיערו של רמוס. למרות שזאת הייתה הפעם הראשונה שהם עשו זאת, לא היה שם שום רגש של אי נוחות. שניהם הרגישו בבית בזרועותיו זה של זה, וידעו שהאחר בחיים לא ינטוש אותם. כך עברו להם הימים בהוגוורטס, וסוף סוף הגיע הדבר שלו חיכו ג׳יימס, סיריוס, ובעצם כל תלמידי גריפינדור: משחק הקווידיץ׳ הפותח של העונה, סלית׳רין נגד גריפינדור. בערב שלפני המשחק ישבו כל החבורה בחדר המועדון, וניסו לעודד את ג׳יימס ואת סיריוס, ששיחקו בקבוצת הקווידיץ׳ של גריפינדור. ׳׳אל תדאגו! אתם תהיו מצויינים!׳׳ אליס ניסתה לעודד אותם. ׳׳כן! אתם השחקנים הכי טובים בבית הספר! אין מצב שלא תנצחו!׳׳ רמוס הצטרף לדבריה. ׳׳אבל מה אם... מה אם לא נצליח?׳׳ אמר ג׳יימס, מבט אומלל על פניו. ׳׳טוב, זהו. נמאס לי מההתבכיינות של שניכם. אתם שני שחקני הקווידיץ׳ הכי טובים בהוגוורטס, ואם אתם לא יודעים את זה עדיין, אז חבל. אני לא אשב פה ואקשיב לכם מפקפקים בעצמכם ככה, בלי סיבה!׳׳ התפרצה לילי. פשוט נמאס לה לראות אותם ככה. ׳׳אז עכשיו שניכם תלכו לישון, ותאגרו כוחות למחר, כדי שתוכלו להביס את הסלית׳רינים׳׳ לילי ציוותה על השניים, והם הנהנו בדממה. ׳׳אני לגמרי מסכימה איתך לילס׳׳ אמרה מרלן, ממש כשג׳יימס וסיריוס התכוונו לעלות למעלה. ׳׳אבל יש לי הכרזה די חשובה, אז אם תוכלו להישאר לממש עוד כמה שניות, אני ממש אעריך את זה׳׳ היא ביקשה וחייכה אליהם. הם התיישבו חזרה על הספה וחיכו להכרזה של מרלן. מרלן נשמה נשימה עמוקה ועצמה את עיניה. זה הרגע הגדול, היא סוף סוף תצא מהארון בפני כל חבריה, ובעצם כל הבית שלה. מרלן פחדה עמוקות, אבל היא ראתה עד כמה כולם תמכו בסיריוס וברמוס, וקיוותה שיתמכו גם בה כך. היא נשמה עוד נשימה עמוקה, פקחה את עיניה, בהן נצץ הברק המיוחד רק לה, ונעמדה על אחד השולחנות הקרובים. היא שרקה בעזרת אצבעותיה כדי לקבל את תשומת הלב של כולם, והחלה לדבר: ׳׳היי, למי שלא מכיר אותי, קוראים לי מרלן מקינון, ואני בשנה שישית. מצטערת להפריע לכם, אבל רק רציתי להגיד משהו: אני לסבית. סורי בנים, אבל זה לא הקטע שלי. מותר לי להיות מי שאני רוצה ולאהוב מי שאני רוצה, אז אם יש לכם ביקורת, תשמרו אותה לעצמכם. לילה טוב.׳׳ והיא ירדה מהשולחן וחזרה אל חבריה. לילי קמה וחיבקה אותה חיבוק חזק. היא לחשה לה ׳׳אני תומכת בך וגאה בך ברמות׳׳ מרלן חייכה חיוך רחב. לצאת מהארון הייתה הרגשה כל כך טובה, ולקבל את תמיכתם של חבריה הייתה הרגשה עוד יותר טובה. לפני שהספיקה לשים לב, כולם עטפו אותה בחיבוק קבוצתי ענק, מראים לה כמה היא חשובה להם וכמה הם אוהבים אותה. הם התיישבו חזרה בכסאותיהם והמשיכו לדבר כרגיל. ג׳יימס, סיריוס ורמוס, שהצטרף אליהם, אמרו לכולם לילה טוב ועלו לחדריהם, בעוד השאר נשארו בחדר המועדון לעוד זמן קצר, ואז הלכו לישון. זה היה הלילה הראשון שמרלן ישנה בו טוב באמת כבר הרבה זמן. ככה, מוקפת בחברותיה הטובות ביותר, יודעת שהיא אהובה בכל מצב, היא הרגישה הכי בטוחה. במיטה שליד זאת של מרלן, לילי לא הצליחה להירדם. היא תהתה למה כל פעם שהיא בחברתו של ג׳יימס היא מחייכת, ולמה פתאום היא חושבת שהוא כל כך יפה. הוא סתם ממוצע, היא חשב לעצמה. חוץ מהעיניים שלו, הן יפיפיות, והשיער השחור שלו, הוא מדהים, והשפתיים שלו, הן כל כך יפות... לילי לא! היא עצרה בעצמה מלחשוב עוד על ג׳יימס פוטר. את לא יכולה לחשוב עליו ככה, זה רק יוביל לכאוס, היא נזפה בעצמה. היא הרחיקה את המחשבות עליו כמה שיכלה, וניסתה להירדם, אבל הן עדיין היו שם, ורק התעצמו מיום ליום. בבוקר היום שאחרי כולם התעוררו, התארגנו וירדו לארוחת הבוקר. אחרי כחצי שעה, בה רמוס ולילי ניסו לשכנע את סיריוס וג'יימס לאכול יותר מרק טוסט (ולא הצליחו), הגיע הזמן שקבוצות הקווידיץ׳ ילכו להתארגן. יציאתם של הקבוצות לוותה בקריאות הידד ובוז כאחת, ואחרי זמן קצר הגיע הזמן בו שאר התלמידים, וביניהם כמובן רמוס, יצאו מהאולם הגדול אל חצר בית הספר, לכיוון מגרש הקווידיץ׳ רמוס היה מאוד לחוץ. הוא פחד שסיריוס ייפול מהמטאטא, או שיקרה לו משהו, וכמובן, פחד שגריפינדור יפסידו. רמוס, לילי, מרלן, דורקס, אליס ופרנק תפסו את מקומם ביציע של גריפינדור, וחיכו ליציאתם של השחקנים. רמוס ניסה בכל מאודו להקשיב לפרנק, שדיבר איתו על איזה נושא לא חשוב, אך לא יכל להפסיק לבהות בדלת ממנה, בעוד רגעים ספורים, יצא סיריוס. בדיוק כשפרנק שאל את לופין מה דעתו על משהו, נשמע קול הכרוז: ׳׳והנה הם באים! קבוצת הקווידיץ׳ של גריפינדור! פוטר,׳׳ הוא אמר וג׳יימס יצא מחדר ההלבשה לקול התרועות וקולות הבוז שהגיעו מכל היציעים. רמוס שם לב שלילי מריעה לג׳יימס קצת יותר מהרגיל, ותהה מה העניין. הכרוז המשיך לקרוא את שמות השחקנים, ורמוס כסס את ציפורניו מהלחץ. איפה סיריוס? הוא תהה לעצמו, ובדיוק אז הכרוז אמר: ׳׳ובלק!׳׳ רמוס צפה תוך כדי שסיריוס יצא מחדר ההלבשה, רמוס חשב שהוא נראה, אם זה אפשרי, אפילו יותר טוב מכרגיל. סיריוס נעמד לצד ג׳יימס, ושניהם הסתכלו אל עבר היציע של גריפינדור. סיריוס חיפש בעיניו את רמוס וכשמצא אותו, נופף לו. רמוס נופף חזרה בהתרגשות, האדרנלין גואה בו. סיריוס סימן לו בשפתיו, בלי קול, ׳׳אני אוהב אותך׳׳ ורמוס כמעט החל לבכות מאושר. כל פעם שסיריוס אמר את זה, ליבו של רמוס התחמם. הוא הבין שסיריוס באמת אוהב אותו. הוא סימן לו בחזרה, ׳׳גם אני אוהב אותך׳׳ וסיריוס חייך אליו. המשחק התחיל ועיניו של רמוס עקבו אחרי סיריוס, שעף במיומנות רבה מסביב למגרש, מחזיק מחבט גדול בידו. רמוס צפה לאורך כל המשחק, ורק חשב על כמה סיריוס יפה. לבסוף, ג׳יימס תפס את הסניץ׳ לקולות העידוד העצומים שהגיעו מן היציע. לילי עודדה כנראה הכי חזק מכולם. שתי הקבוצות נחתו על הקרקע, ורמוס רץ מן היציע, מלווה בחבריו, אל המגרש. הוא הגיע וראה את סיריוס וג׳יימס הולכים לקראתו. ׳׳היית מדהים׳׳ הוא אמר לסיריוס, ולפני שסיריוס הספיק לענות, רמוס נישק אותו. שם, מול כולם, כל בית הספר ראה אותם, ובפעם הראשונה בחייו, לרמוס לא היה אכפת. הוא אהב את סיריוס כל כך, ורצה לצעוק את זה לכולם. החבורה צחקה למראה השניים, וכולם החלו לחזור אל מגדל גריפינדור. כבר הייתה שעת ערב, וסיריוס ולילי ארזו את חפציהם בשביל מסיבת הפיג׳מות החודשית שלהם. כל חודש, סיריוס ולילי היו עורכים מסיבת פיג׳מות פרטית, בחדר סודי, שרק לסיריוס היה את המפתח אליו. פעם בחודש האחים היו נפגשים שם, ללילה של המון שיגועים וכיף, בו גם עשו שטויות, אבל גם חלקו חלק מהשיחות הכי משמעותיות שלהם. בשעה 9 בערב, סיריוס נפרד מחבריו לחדר, נתן נשיקה אחרונה לרמוס, ואמר לו שיתקשר אליו אם קורה משהו והוא צריך אותו. רמוס הרגיע אותו ואמר לו שילך ויהנה, והוא יהיה בסדר. אבל סיריוס דאג. מאז שהוא ורמוס התחילו לצאת, סיריוס שם לב שרמוס הרבה יותר שמח כשהוא איתו (וההרגשה הייתה הדדית) אז הוא פחד להשאיר אותו לבד, אבל שכנע את עצמו שאם יקרה משהו, ג׳יימס ופרנק יעזרו לו, או שהוא יתקשר אליו. הוא יצא ממעונות הבנים, ומחוץ לדלת חיכתה לו לילי. ׳׳אתה מוכן?׳׳ היא שאלה, חיוך על פניה. היא כל כך אהבה לבלות זמן איכות עם אחיה, ומאז שהוא ורמוס התחילו לצאת, בקושי יצא להם לבלות יחד. (לא שלילי התלוננה על כך. היא הייתה מאוד שמחה בשביל שניהם). הם נכנסו אל החדר, פתחו את התיקים, הוציאו את החטיפים, מסיכות הפנים והמשחקים, והתחילו את הלילה. כשהגיעה השעה 2, שניהם כבר שיחקו את כל המשחקים, עשו שלוש מסיכות פנים כל אחד, דיברו על ניתוח האף של בלטריקס ועל ך שלילי תפסה את סוורוס סנייפ ונרקיסה מתנשקים, ויום אחרי נרקיסה הייתה עם לוציוס, אכלו את רוב החטיפים, ראו סרט ושרו את שיר הקריוקי המסורתי שלהם
(party in the USA). עכשיו הם ישבו על אחת המיטות, אכלו פופקורן ודיברו על מערכת היחסים בין סיריוס ורמוס. ׳׳את לא מבינה לילי, זה הדבר הכי טוב בעולם!׳׳ נאנח סיריוס, חושב על רמוס, ועל כל מה שהם עשו מאז שנהיו ביחד. ׳׳זה כאילו כשאני איתו, הלב שלי מתפוצץ מאהבה!׳׳ סיריוס אמר בדרמטיות וצנח על המיטה. לילי צחקה, וחשבה על ג׳יימס, ומה אם הוא היה בן הזוג שלה. ׳׳סיריוס?׳׳ היא שאלה. ׳׳מהמ?׳׳ היא נענתה, סיריוס בדיוק אכל פופקורן. ׳׳איך ידעת שאתה מאוהב ברמוס?׳׳ היא קיוותה שאולי דרך השאלה, היא תוכל לקבל כמה תשובות על הרגשות שלה כלפיי ג׳יימס. ׳׳פשוט כל פעם שראיתי אותו, הייתי שמח, וחשבתי שהוא הדבר הכי מקסים בעולם, כמובן אני עדיין חושב ככה׳׳ סיריוס ענה, חשב כמה שניות ואז המשיך. ׳׳ובאיזשהו שלב פשוט כל הזמן רציתי להיות לידו, ורציתי לנשק אותו, ואז הבנתי׳׳. לילי הנהנה, ושקעה במחשבות. ׳׳לילס, אני חושב שהגיע הזמן ללכת לישון, אוקיי?׳׳ סיריוס אמר, והרגיש את עיניו נסגרות. ׳׳אוקיי׳׳ לילי ענתה. היא כיבתה את האור ונשכבה על המיטה המשותפת שלהם. היא עצמה את עינייה, וניסתה להירדם, אך במקום זאת הגיעו המחשבות על ג׳יימס. הפעם, היא לא ניסתה להרחיק אותן, אלא להבין אותן, וכשהבניה, עיניה נפערו בהבנה, ובבהלה. ׳׳סיריוס?׳׳ היא אמרה, קולה רועד מעט. ׳׳מה?׳׳ הוא ענה, חצי ישן. ׳׳אני חושבת שאני מאוהבת בג׳יימס פוטר׳׳.