Well, that was our story (marauders Hebrew )

פרק 21 : אחרית דבר

בפעם האחרונה לסיפור הזה, מקווה שתהנו ❤️
10:30
״קדימה בואו! הם אמורים כבר להיות פה!״ ״ג׳יימס, תרגע. אתה רואה אותם כמעט כל יום״ ,זה לא משנה לילס, היום יום מיוחד!״ ״אבא, אמא, תפסיקו לצעוק בבקשה, אתם מביכים אותי מול כל העולם בערך!״ קולותיהם של משפחת פוטר נשמעו מצידה המוגלגי של מחיצת פלטפומה תשע ושלושה רבעים. השלושה מתכוננים לעבור אל צידה הקסום של המחיצה כאש נשמעת צעקה שמוכרת להם היטב: ״לא התכוונתם לעבור בלעדינו, נכון?״ סיריוס בלק, רמוס לופין, וביתם, מקסין (כולם קראו לה מקס). ״היי קרניים״ אומר רמוס בעודו ניגש לתת לג׳יימס, לילי והארי חיבוק. ״מה קורה ירחוני? אתם לא מאחרים בדרך כלל׳׳ אומר ג׳יימס בחיוך גדול. ״אבא שכח לקחת צעיף״ מקס אומת ומצביעה על רמוס, ״ואבא״ היא מצביעה על סיריוס, ״צעק עליו שהוא ׳לא דואג לעצמו׳ ושהוא ׳חסר אחריות׳״. ״מישהו יודע איפה אליס, פרנק ונוויל? מרלס ודורקס אמרו שהן ייאחרו קצת ויגיעו יותר קרוב ל11 ומרי ואמילין חונות את האוטו, אבל אין לי מושג איפה אוהבי הצמחים היקרים שלנו״ אמר סיריוס.

10:45
״הגענו! אנחנו כאן!״ נשמעה עוד קריאה מוכרת, והקבוצה הסתובבה כדי לראות את אליס, פרנק ובנם, נוויל, רצים לעברם. ״תמיד מאחרת, הא אליס?״ אמרה לילי בעוד שחיבקה את חברתה ״יש לי מוניטין להחזיק לילס״ ענתה אליס בחיוך גדול. החבורה פטפטה בעליזות בעוד שהילדים דיברו בהתרגשות על הדברים שהם רוצים לראות ולעשות כשיגיעו להוגוורטס. ״הגענו, הגענו!!!״ נשמעו צעקות מהכניסה, ומרלן ודורקס, יחד עם מרי ובת זוגתה אמילין, רצו לעבר המשפחות, בעוד שדורקס מחזיקה חזק את התינוקת של הזוג, סוזן. ״באמת חשבתם שנפספס את היום שבו האחיינים שלנו נוסעים להוגוורטס?״ אמרה מרלן, ומרי הנהנה. ״כמובן שלא, מרלס. מה שלום כולן?״ ג׳יימס אמר, ולקח את סוזן (כולם קראו לה סוזי) מידיה של דורקס כדי לעזור לה. כולן אמרו שהן בסדר, וכולם דיברו אחד עם השני לעוד קצת זמן, על שלל נושאים מאוד חשובים כמ: הסוג החדש של שוקולד שרמוס גילה (הוא קנה 20 חבילות וסיריוס כמעט קרע את כולן בצורת הכלב שלו ואז נזכר שאסור לכלבים שוקולד ונלחץ מאוד), תוצאות משחק הקווידיץ׳ של אתמול (ההרפיות ניצחו את הטורנדואים 550-170), והעובדה שלוציוס מאלפוי, שרק יצא מאזקבאן, נתפס בוגד באשתו, נרקיסה (סיריוס רצה לשלוח לה פרחים עם כרטיס ״ברוך שפטרנו״).

10:50
עשר דקות ליציאת הרכבת לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. ג׳יימס התחיל להרגיש פרפרים בבטן. הוא הרים את מבטו (יותר נכון הוריד) אל סיריוס, וראה בעיניו של חברו הטוב מכולם בדיוק את אותה ההרגשה. כמו תמיד, הם ידעו הכל אחד על השני גם בלי לדבר (הם דיברו המון, ועדיין), קראו אחד את השני כמו ספר פתוח. בטנו של סיריוס התהפכה, הוא שולח את ביתו להוגוורטס, ולא יראה אותה עד חג המולד. זה הרבה יותר מידי זמן, כנראה שהוא, רמוס, ג׳יימס, לילי, אליס ופרנק יצטרכו למצוא דרך להגיע להוגווורטס גם באמצע השנה, כי אם לא הגעגועים יהרגו את כולם. מרלן, אליס, ולילי עמדו בחבורה ודיברו בנינוחות אך על הפרצופים של שלושתן ניתן לראות בבירור את הלחץ. אליס הביטה לעבר נוויל, מקס והארי, שדיברו בהתרגשות על איזה בית הם רוצים להיות בו: מקס רצתה מאוד להיות בגריפינדור, אבל עדיין פחדה שתיכלא אל הסטטיסטיקה של משפחת בלאק. לא כי יש לה בעיה עם בית סלית׳רין, פשוט כי היא ידעה מה כולם יגידו עליה. הארי גם רצה את גריפינדור, אבל הוא בעיקר רצה להיות עם חבריו. נוויל לא האמין שיוכל להתקבל לגריפינדור, אז העדיף למקד את שאיפותיו במשהו קצת יותר ״בר השגה״ לדעתו, כמו בית האפלפאף. ״אני לא מאמינה, זה כאילו רק לפני שנייה הם התחילו ללכת לגן״ נאנחה אליס, דמעות עומדות בעינייה. ״זה כאילו רק לפני שנייה תפסתי אותם מנסים להיכנס לעליית הגג בשביל לנסות לעוף עם המטאטא צעצוע של הארי״ נשמע קולו של רמוס, שהצטרף לדיון. הרביעייה המשיכה לחלוק זכרונות ולהתרפק על ברכי הנוסטלגיה.