Larry stylinson- surfing

פרק 37

בבקשה אל תשנאו אותי שוב אני מצטערת

נקודת מבט הארי

עמדתי בדלת קפוא ‏מהר ניערתי את ראשי רץ לבן אדם ומתחיל להרביץ לו ושמעתי את לואי בוכה ״לולו״ אמרתי הפסקתי להרביץ את האדם החרא הזה ״אתה עוף לנו מהבית! עכשיו! לפני שאנחנו נגיש תלונה למשטרה״ אמרתי והוא מיד רץ וברח ״לולו״ אמרתי ומהרתי לחבק אותו אבל הוא נרתע ממני והתרחקתי ״הכל בסדר בייבי אני פה הוא הלך הוא יחזור ואם כן נגיש תלונה״ אמרתי והוא הנהן ״הארי.... אתה יכול בבקשה להשאיר אותי לבד?״ שאל והנהנתי יצאתי וסגרתי את הדלת נשאר מחוץ לדלת לדעת שאף אחד לא נכנס ולאט לעט נשענתי על הדלת על הרצפה ונרדמתי.

״הארי״ שמעתי קול קורא לי פתחתי את עיניי מגלה שכבר בוקר ורואה את נייל עומד מולי ״הארי מה קרה שאתה פה?״ שאל ״לואי..הוא....״ אמרתי ״הוא מה הארי?״ שאל ״אתמול בלילה מישהו אני לא מכיר אותו כמעט אנס אותו באתי בדיוק בזמן״ אמרתי וירד לי דמעות מהעיניים ונייל חיבק אותי ״העיקר שעצרת את זה הארי זה יכל להיות לו טראומה הרבה יותר גדולה אבל הגעת בדיוק הזמן״ אמר והנהנתי ״איפה הוא?״ שאל ״בחדר הוא רוצה להיות לבד״ אמרתי והוא הנהן ״לך להתקלח אני בטוח שאתה לא מרגיש טוב אני זאין וליאם ננקה״ אמר ואני הנדתי בראשי ״אני לא הולך עד שאני יודע שהוא בסדר״ אמרתי.
אחרי כמה דקות של ריב עם נייל הוא הבין שאני לא מתכוון ללכת הוא הנהנ והלך ואני חזרתי
לשבת עם גבי על הדלת ״לולו״ אמרתי ושמעתי אותו בוכה בפנים וזה הכאיב לי כלכך ״בבקשה בייבי״ אמרתי ושמעתי את המנעול נפתח נעמדתי על הרגליים ״בייבי אתה בסדר?״ שאלתי ״לא הארי! אני לא פוקינג בסדר! אנסו אותי פאקינג אנסו אותי הארי״ הוא צעק ״אני מצטער אני יודע אתה צריך משהו?״ שאלתי והוא הניד בראשו ״אתה רוצה שאני אשאר פה?״ שאלתי והוא לא ענה ״אם אתה צריך משהו אני פה צמוד לדלת לא זז״ אמרתי והוא הנהן יצאתי וסגרתי את הדלת.
_____
נקודת מבט לואי

כל היום ישבתי על המיטה בוכה לא עושה כלום רק צריך את הארי לידי שיחבק אותי ויגיד לי שזה כלום אבל הוא לא כאן וזה לא אשמתו אני כל פעם אומר לו ללכת ״לולו בבקשה תאכל לא אכלת כבר מאתמול בערב״ הארי אמר שנכנס לחדר שומר על מרחק ״אני לא רעב״ אמרתי והתקפלתי לכדור ״לואי אני יודע זה קשה אני יודע בייבי אב-״ אמר וקטעתי אותו ״איך בדיוק אתה יודע הארי?!איך?! אנסו אותך?! לא נכון אתה לא יודע איך זה מרגיש״ אמרתי ״אני כן. אני כן יודע איך זה מרגיש. אנסו אותי פעם״ אמר ״אומיגד אני מצטער הארי לא ידעתי״ אמרתי ״זה בסדר אבל זה לא מה שחשוב עכשיו אתה הזה שחשוב כאן ואני דואג לך אני לא רוצה שתגיע למצב שאני הייתי בבקשה לואי תאכל בשבילי״ אמר והנהנתי והוא חייך חיוך קטן משאיר את האוכל והלך. רציתי שהוא ישאר אבל משהו בגוף שלי היה צריך את זה. את הלבד.